חברה סירבה למכור דירה לבני זוג מאעבלין ותפצה אותם ב-20 אלף שקל

בפסק דין של 44 עמודים דחה אתמול (ב') בית המשפט העליון את ערעורה של החברה הקבלנית מי-טל הנדסה ושירותים וחייב אותה בתשלום פיצויים של כ-20 אלף שקל לבני הזוג שאותם הפלתה במכירת דירה.

בני זוג מהכפר אעבלין שבצפון המתגוררים בירושלים כ-20 שנה, ביקשו לרכוש דירה בפרויקט "טל פלטיניום" בשכונת פסגת זאב מחברת מי-טל. לטענתם, החברה סירבה למכור להם את הדירה בשל מוצאם. בעקבות הסירוב הם פנו לבית משפט השלום בטענה, כי מגיע להם פיצוי בהתאם לחוק האוסר על הפליה, וכן פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם.

פסק הדין הראשון שניתן בבית משפט השלום בירושלים פסק לטובתם, וחברת מי-טל ערערה עליו לבית המשפט המחוזי בירושלים שאף הוא פסק לטובת בני הזוג. בשני הההחלטות, בשלום ובמחוזי נקבע: היתה הפליה ויש לפצות את בני הזוג; ברמה העקרונית אין מניעה להחיל את החוק על איסור הפליה גם במקרה של מכירת דירה.

השופט מני מזוז. חוק איסור הפליה חל על מכירת דירות על ידי מי שזהו עיסוקו צילום: עמית שאבי

על החלטת המחוזי ערערה החברה לבית המשפט העליון. השאלה שעמדה היא האם הפליה במכירת דירת מגורים על ידי חברה קבלנית מאפשרת לנפגעים לתבוע לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקורות בידור ולמקומות ציבוריים.

"הדירות בפרויקט נמכרו באופן פרטי"

בערעור לעליון חזרו בחברת מי-טל על אותן הטענות ולפיהן אין להחיל מכר דירות את החוק לאיסור הפליה. לטענת החברה, בעבר הוגשו מספר הצעות למחוקק אשר ביקשו להחיל את איסור ההפליה על מקרקעין אך הכנסת סירבה לאשר אותן. עוד נטען על ידה, כי הדירות בפרויקט נמכרו באופן פרטי ואין במכירה זו כל אלמנט ציבורי, ולכן גם אין לפסוק לבני הזוג פיצויים מכוח החוק.

מנגד, בני הזוג טענו כי שוק הדיוק מהווה קרקע פוריה לקיום הפליות במיוחד מאחר שבמוצרים אחרים שנמכרים לכל, לא תמיד יש למוכרים אינטרס לייצר הפליה, ובדרך כלל ההיפך הוא נכון.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שהתבקש לספק על כך חוות דעת קבע, כי יש לחייב שיוויון גם כאשר אין לכך ביטוי רשמי בחוזה. "כפי שהמדינה אינה רשאית להפלות בהקצאת מקרקעין, כך גם צד שלישי שזכה במקרקעי הציבור על מנת שיוכל לבנות ולשווק את הדירות לציבור הרחב, אינו רשאי להפלות במכירת הדירות שבנה".

השופט אלכס שטיין. דירה אינה מוצר ולכן אין לכלול אותה בחוק לאיסור הפליה צילום: אוהד צויגנברג

להחלטה להוסיף את מכירת הדירות כחלק מהמוצרים המעוגנים בחוק איסור הפליה יש משמעות רבה שכן במקרה זה יכול כל מי שסבור כי הופלה לרעה לתבוע את זכויותיו באמצעות הכלים שנותן לו החוק, בניגוד למקרים דוגמת התרחיש הנוכחי אשר חייב את בני הזוג לתבוע באופן פרטי. "הצהרה זו חשובה לא פחות אף עבור החברה הישראלית, באשר היא מעבירה מסר לפיו הפליה היא תופעה מגונה אשר אין להשלים עמה ויש לפעול למיגורה".

מחלוקת בין שופטי העליון

בדיון היו השופטים חלוקים בדעתם לגבי ההחלה של החוק גם על מכירת דירות, השופט מני מזוז סבר כי חוק איסור הפליה חל על מכירת דירות על ידי מי שזהו עיסוקו, אך מנגד השופט אלכס שטיין סבר כי דירה אינה מוצר ולכן אין לכלול אותה בחוק לאיסור הפליה, יחד עם זאת כתב כי ההפליה שהתרחשה במקרה זה היא מעשה עוולה והזוג זכאי לפיצוי, אך הוא אינו יכול לנבוע מחוק איסור הפליה. השופט ניל הנדל לא הכריע בסוגיה ולכן בשלב זה לא נקבע כי החוק לאיסור הפליה יחול על מכירת דירות. יחד עם זאת 3 השופטים דחו את הערעור וקבעו לבני הזוג פיצוי של 20 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, שהגישה את עמדתה בתיק ואף טענה בדיון, אמר בתגובה: "בית המשפט סיים את המחלוקת בדבר עצם חובתן של חברות בניה שמשווקות דירות, לאחר שזכו במכרז בניה, לשווק אותן ללא הפליה, ומי שייפגע מהפליה של חברה כזו יוכל לתבוע אותה ולקבל פיצוי. זו עמדה עקרונית חשובה ביותר. לצד זאת יש להביע צער על כך שבית המשפט העליון בחר להותיר ללא הכרעה את השאלה האם חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים הוא אפיק תביעה אפשרי מול חברות בניה, המשווקות דירות באופן מפלה על קרקע ציבורית או פרטית. חוק איסור הפליה מאוד מקל עם נפגעי הפליה, כפי שציין השופט מזוז, אך קיימת מחלוקת פרשנית בערכאות הנמוכות סביב תחולת החוק על חברות בניה, שבאה לידי ביטוי במחלוקת בין השופטים מזוז לשטרן. במקום להבהיר את המצב המשפטי, ולהכריע, בחר העליון להותיר את אי הוודאות על כנה, עד המקרה הבא".