באוצר שואפים לקצר את הליכי הרישוי בחקיקת בזק

מטה הדיור במשרד האוצר ומינהל התכנון מבקשים לקדם דרך חוק ההסדרים הקרוב, שיעבור בתחילת 2020, שתי רפורמות משמעותיות בתחום שנחשב לבעיה הכאובה ביותר בענף הבנייה כיום — תחום הרישוי. על אף הצעדים שננקטו לצמצום הבירוקרטיה בדרך להנפקת היתר בנייה, משך התהליך עד קבלת ההיתר הנכסף ממשיך לעמוד על לא פחות משלוש שנים בממוצע. אחת הרפורמות שמבקשים באוצר לקדם היא "רישוי עצמי", שמשמעותה הסמכת אדריכלים פרטיים לאשר בעצמם היתרי בנייה עבור לקוחותיהם, כמעט ללא מעורבות ועדת התכנון המקומית; הרפורמה השנייה היא ביטול הליך ה"הקלות" שבאמצעותו רשאים יזמים להגדיל את זכויות הבנייה תוך כדי תהליך הוצאת ההיתר.

אתמול נחשף ב"כלכליסט" כי איגוד מהנדסי הערים, המייצג את הדרג התכנוני הבכיר ברשויות המקומיות, פנה אל ראש מטה הדיור זאב בילסקי בביקורת חריפה על יוזמת "רישוי עצמי" שמקדם כיום מינהל התכנון. אך נראה כי במטה הדיור לא מתרגשים מהביקורת וממשיכים לקדם את אישורה במהירות.

משה כחלון צילום: אוראל כהן

עיקרי היוזמה נקבעו על ידי ועדה שמונתה בינואר על ידי שר האוצר משה כחלון, ובראשה עמד יו"ר מטה הדיור זאב בילסקי. על פי ההמלצות, יוכל עורך בקשה להיתר להיות אחראי גם על הנפקת ההיתר, וזאת לגובה בנייה של עד 29 מטר. במסגרת התהליך יבקש עורך הבקשה את כלל המידע התכנוני הרלוונטי מהרשות המקומית, ועל בסיסו יוכל להתקדם בתהליך הכנת ההיתר.

עוד במסגרת התהליך יידרש כל אדריכל לחתום על מסמך שבו הוא מצהיר כי הוא לוקח על עצמו את האחריות המלאה לנכונות ההיתר ולעמידתו בתנאי תוכנית בניין העיר (תב"ע) התקפה. עוד ממליצה הוועדה כי חישוב היטלי ההשבחה והאגרות ייעשה על ידי אנשי המקצוע של היזם, והחישוב יוגש לרשות המקומית, שתוכל להתנגד לו בפרק זמן קצוב.

מדובר ברפורמה מהפכנית בתחום הרישוי, שמהווה למעשה הפרטה כמעט מלאה של ההליך. בהתאחדות בוני הארץ תומכים במהלך, וכך גם בארגון האדריכלים, בראשותו של דוד קנפו. מנגד, המהלך מעורר ביקורת רבה בקרב גורמים בשלטון המקומי. יו"ר איגוד מהנדסי הערים, האדריכל אבנר אקרמן, שלח מכתב לבילסקי שבו קרא לו לחדול מקידום המהלך, שאותו הגדיר כ"פופוליזם שיביא יותר נזק מתועלת".

במכתבו הזהיר אקרמן: "בקידום 'הרישוי העצמי' יש סכנה ממשית שהאינטרס הציבורי, הנשמר על ידי מהנדסי הערים והוועדות, יימסר לידיים פרטיות בלי שיהיה גורם מתכלל ומבקר. אם מדובר בוועדות מקומיות או מרחביות, אשר בהן עיקר הבנייה היא נמוכה, מצב כזה איננו מקובל ויש בו סיכון שהוא מייצר לעצם קיומן של הוועדות עצמן. המצב שבו ביישובים שאין בהם בנייה לגובה תהיה ליזמים ולאדריכלים עצמאות מוחלטת, ולוועדה לא תהיה אפשרות לשמור על האינטרס הציבורי, היא אבסורד שאין כוונה להסכים לו".

מנהלת מינהל התכנון דלית זילבר צילום: ניב קנטור

המהלך השני שמבקש מינהל התכנון להכניס לחוק ההסדרים הוא ביטול האפשרות להגדיל זכויות בנייה במסגרת תהליך הרישוי, הליך המוכר בכינוי "הקלות". גם כאן מדובר במהפכה, שכן ההקלות, בגרסאות שונות, מהוות חלק בלתי נפרד ממערכת התכנון מאז ראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, אז נודעו כ"הקלות שבס".

בפברואר השנה הודיעה מנהלת מינהל התכנון דלית זילבר על כוונתה לבטל את ההקלות. היא אמרה כי תביא את ההחלטה לביטול ההקלות לשר הממונה על מערכת התכנון, שיתמנה לאחר בחירות אפריל. בשלב זה השר הממונה הוא עדיין כחלון.

ההקלות מאפשרות ליזמים לבקש תוספת זכויות בנייה מעבר למה שנקבע בתוכנית הבנייה המאושרת, וזאת במסגרת הליך הוצאת ההיתר הנעשה בוועדת התכנון של הרשות המקומית. על פי הנוסח הנוכחי, ההקלות מאפשרות לרשות לאשר עד 20% תוספת לשטח הבנוי, ועד 30% תוספת למספר הדירות. אלא שההקלות אחראיות במידה רבה לסחבת הקיימת בתחום הרישוי, שכן הן הפכו אותו מהליך שאמור להיות טכני ופשוט לתהליך תכנוני מחודש. לאחר הגשת הבקשה לקבלת הקלות מצד היזם, מפרסמת ועדת התכנון המקומית את הבקשה להתנגדויות מצד הציבור, ולאחר מכן מתכנסת לדון בהן. לאחר שמתקבלת החלטה, מערער לפחות אחד הצדדים לוועדת ערר מחוזית, וזו מתכנסת ומבצעת את ההליך מהתחלה. בסך הכל מדובר בעיכוב של בין שנה לשנתיים לכל היתר.

אלא שסיכויי שתי הרפורמות לוטים בערפל הבחירות. אמנם כחלון תומך בהן, אך לא גבוה הסיכוי כי גם לאחר הבחירות ימשיך לכהן כשר האחראי על מערכת התכנון, וקשה להעריך את מידת התמיכה שיזכו לה המהלכים הללו.