מחסור בחול מאיים על תעשיית חומרי הבניין

סגירת אחת משתי המחצבות היחידות בישראל לכריית "חול דק" (חול סיליקה), יצרה מצוקה קשה בקרב החברות העוסקות בייצור מוצרים המשמשים את ענף הבנייה כמו טיח, חומרי איטום ודבקים. המחסור בחומר הגלם הביא לסגירתם של קווי ייצור בשבועות האחרונים, וכעת מזהירות היצרניות המעסיקות כ-1,700 עובדים מפני גל פיטורים, אם לא יחול שינוי במצב בקרוב.

את המחצבה שנסגרה, "חולות לבנים", הפעילה במישור רותם חברת אנגל מחקר ופיתוח, בשטח שחכרה מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). לפני כחודש וחצי הוציא נגדה המפקח על המכרות במשרד האנרגיה צו סגירה בשל שורה של הפרות חוזה ואף עבירות על החוק, כמו כרייה מעבר לגבולות השטח המוחכר, וכרייה בשמורת טבע.

כיום צורכת תעשיית חומרי הבנייה כ־12 מיליון טון חול רגיל בשנה וכ־800 אלף טון חול דק. בניגוד לחול רגיל, שאותו אפשר לשלוח אל מפעלי הבטון מיד לאחר הכרייה, ייצור החול הדק מורכב יותר, וכולל הליך של סינון ועיבוד, שמייקר אותו. מחירו נע כיום בין 90-70 שקל לטון חול דק (לעומת 45-40 שקל לטון חול רגיל).

כרייה בלתי חוקית של חול (אילוסטרציה) צילום: Coastal Care

קווי ייצור סגורים

הליך העיבוד של חול דק מצריך הקמת מתקן מיוחד, בעלות מיליוני שקלים. מתקן כזה קיים כיום בשתי מחצבות בלבד: האחת של נגב מינרלים, האחראית על כ־60% מאספקת החול הדק, והשנייה של מחצבת "חולות לבנים" של אנגל, שלפני סגירתה היתה אחראית על כשליש מתצרוכת החול הדק בשוק.

בישראל פועלות כיום כ־13 חברות המתבססות על חול דק כחומר גלם מרכזי למוצריהן, ביניהן אקרשטיין, מוראל, טרמודן, תרמוקיר ומיסטר פיקס. לדברי מנכ"ל תרמוקיר, אלי כהן, עוד לפני סגירת המחצבה היתה יכולתם של המכרות בישראל לספק את הכמות הנדרשת גבולית; וכעת המצוקה החריפה. "המחסור הביא לקפיצה במחירי חומר הגלם, שהביא לעלייה של עשרות אחוזים במחיר החומרים שמופקים מהם", אמר כהן ל"כלכליסט". "היום אני עם קווי ייצור סגורים, וברור שאם המצב יימשך יהיו לכך השפעות על היכולת שלי ושל שאר היצרנים להמשיך בהיקפי ההעסקה הנוכחיים. חבל שבמדינה שלנו עד שפועלים לא שורפים צמיגים אף אחד לא שם לב".

מנכ"ל תרמוקיר, אלי כהן. "למשבר יהיו השפעות על היכולת שלי להמשיך בהיקפי ההעסקה הנוכחיים" צילום: אוראל כהן

ניהול כושל

המחסור הנוכחי בחול מגיע לאחר שבשנים האחרונות הוכפל מחירו, מ־40 ל־80 שקל לטון. לטענת היצרנים בתחום הסיבה המרכזית להתייקרות זו היא שיטת המכרזים של רמ"י, המקצה את המחצבה לגורם שמבטיח את התמלוגים הגבוהים ביותר למדינה. כאשר החברה המפעילה מחויבת לתמלוגים גבוהים כדי לזכות בשטח הכרייה אז גם המחיר שלה לתעשייה יהיו גבוה יותר.

"ניהול התעשייה מבחינת מחירים כושל, וגרם לעליית מחירים", מאשים ישי שושני, בעל חברת שושני־ויינשטיין. "המדינה טוענת שהיא רוצה להוזיל מחירי דירות, ובאותו זמן פועלת לייקר את חומר הגלם ולזכות בתמלוגים גבוהים יותר. ברגע שנסגרת מחצבה שהיא חלק מדואופול מה יעשו היצרנים? אפשר אמנם לייבא חול מחו"ל, אז אולי לא צריך שתהיה תעשייה בישראל?"

לעמדת התעשיינים שותף גם משרד האנרגיה, שב־2016 פנה לרמ"י באזהרה כי מדיניות המכרזים הנוכחית לא עונה על צורכי החול של התעשייה, ומובילה לייקור חומרי הגלם. עו"ד ישי לוי, מנהל תחום מחצבות ברמ"י, מסכים כי צריך יותר מחצבות לחול דק: "מתקן יחיד לא מספק את השוק. חשוב שיהיו יותר מתקנים שיאפשרו תחרות גדולה יותר". לדבריו, כבר עתה פועלת מחצבה נוספת, גם במישור רותם, להקמת מתקן להפקת חול דק שיפעל תוך כמה חודשים.

בנוגע לטענה כי מדיניות המכרזים של רמ"י מובילה להתייקרויות אמר לוי כי "ההשפעה של חומרי הגלם על מחירי הדיור בישראל היא שולית. גם אם ניקח 2 שקל לטון זה פשוט יגדיל את הקופון שכל שחקן אחר יגזור בדרך לצרכן הסופי. לכן כנאמן מטעם הציבור אני מעדיף לגבות 20 שקלים לטון חול ושהציבור ירוויח".

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, הזהיר כי "המחסור החמור בחול דק יוביל לסגירה והפסקת הפעילות של 13 חברות שמעסיקות אלפי עובדים אני קורא לממשלת ישראל ולרמ"י להתערב באופן מיידי במשבר ולהחזיר את אספקת החול הדק לתעשייה במהירות".

ממשרד האנרגיה נמסר: "רישיונה של מחצבת מישור רותם בוטל עקב הפרות חמורות שביצעה. משרד האנרגיה אינו מאפשר פעילות שמנוגדת לחוק ולכן ישלול רישיון חברות שאינן עומדות בתנאים אלו".