רשות ההגבלים נסוגה מעמדתה לגבי פירוק ריכוזיות המחצבות

רשות ההגבלים העסקיים ריככה את המלצתה לגבי הטיפול בבעלויות צולבות על מחצבות באזורים שונים בארץ שהיא הגדירה כסובלים מריכוזיות גבוהה ומבעיית תחרות. כך עולה מהדו"ח הסופי להגברת התחרות בענף האגרגטים שפרסמה היום הרשות בעקבות מחקר שביצעה.

אחת ההמלצות המרכזיות בדו"ח הביניים, שפורסם באוגוסט 2016 לשימוע ציבורי, היתה לפצל את הבעלויות על המחצבות בחמישה אזורים ריכוזיים שזיהתה הרשות. כלומר, לפרק בהן את הבעלות הצולבת ולחייב את החברות שמחזיקות בשתי מחצבות - הנסון, רדימיקס, שפיר, מחצבי אבן ומחצבות כפר גלעדי - ולמכור אחת מהן לגורם אחר שיקדם תחרות.

על פי דו"ח הביניים של הרשות, בעיית הריכוזיות האזורית שזוהתה משליכה בפועל על 21 מפעלי בטון שנתקלים במחצבות בבעלות צולבת כשהם רוצים לרכוש חומרי חציבה לצורך הייצור. מרכיב ההוצאות על הובלה של חומרי חציבה הוא גבוה מאוד (רדיוס אספקה אפקטיבי עומד על כ־50 ק"מ), ולכן מפעלי הבטון מוגבלים ברכישת חומרי גלם ממקור אחר. דו"ח הביניים גרס שהחברות שמחזיקות בכמה מחצבות באותו אזור פעילות, ובמקביל מחזיקות גם במפעלי בטון, לא מוכרות חומרי גלם למפעלי בטון שאינם בבעלותן — מה שמצמצם היצע ומוביל להעלאת מחירים. לאור זאת קבע הדו"ח שיש לפרק את הבעלות הצולבת באזורים ריכוזיים.

עם זאת בדו"ח הסופי שפורסם כעת לקחה הרשות חצי צעד אחורה. היא ציינה כעת, בניגוד לדו"ח הביניים, כי "באזורים הסובלים מריכוזיות גבוהה מוצע לשקול, לאחר בחינה של הנסיבות התחרותיות הפרטניות, לבצע הפרדה של בעלות צולבת על מחצבות סמוכות".

על פי הרשות, ריכוך עמדתה נובע מכך שהדו"ח הסופי "התמקד בזיהוי האזורים הסובלים מריכוזיות גבוהה, אך לא בחן באופן פרטני את מכלול הנסיבות התחרותיות בכל אזור.

בדיקה זו נדרשת בטרם יינקטו הליכים להפרדת בעלות". כלומר, הרשות סבורה שהמחקר שביצעה אמנם סקר את הבעיה ברמה כללית ותיאורטית ואף הניח תשתית לזיהוי והגדרת הריכוזיות, אולם לא ירד לרמה המעשית כדי לבחון אם יש מקום בפועל לפיצול הבעלות בכל אזור ואזור כדי לטפל בבעיה.

הרשות שומרת בדו"ח הסופי על המלצות ביניים אחרות לשיפור המצב התחרותי: הגדלת היצע המחצבות והקצאת זיכיונות לגורמים שאינם ריכוזיים.