סקר: רוב הזוגות הצעירים החרדים לא מסוגלים לרכוש דירה ביותר מ-750 אלף שקל
פרופ' אבי דגני ממכון גיאוקרטוגרפיה: "בכל הנוגע לסוגיית הדיור, הזוגות הצעירים החרדים והחילונים סובלים בעצם מאותה מצוקה"
59% מהזוגות הצעירים במגזר החרדי מסוגלים לרכוש דירה בפחות מ-750 אלף שקל. כך עולה מסקר של פרופ' אבי דגני, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה, המבוסס על סקר שנערך בקרב מדגם מייצג בקרב 500 משקי בית חרדיים.
בסקר עלתה השאלה: מהו הסכום הגבוה ביותר שזוג צעיר חרדי יכול להרשות לעצמו להוציא בדרך כלל, כולל משכנתה, על מנת לקנות לעצמו דירה, כולל העזרה שהוא מקבל מהמשפחה וכדומה.
דגני מסר כי 22% מהנשאלים ציינו כי יוכלו לרכוש דירה בסכום הנע בין 750 אלף שקלים ועד מיליון שקלים, 6% מהנשאלים ציינו כי יוכלו לרכוש דירה מ-1,000,001 ועד 1,250,000 שקל ו-5% ציינו כי יוכלו לרכוש דירה מ-1,250,001 ועד 1,500,000 שקל.
בסירה אחת
על פי דגני, ממצאי הסקר מוכיחים כי בכל הנוגע לסוגיית הדיור, הזוגות הצעירים החרדים והחילונים סובלים בעצם מאותה מצוקה. הדבר צריך להטריד בעיקר את מנוחתם של מי שיושבים על המדוכה ודנים בניסיון לגבש פתרונות דיור בר השגה לזוגות צעירים, חילוניים וחרדים כאחד.
"עם זאת, חשוב לציין כי פתרון של דיור בר השגה, אם לא ינוהל בצורה נכונה, עלול ליצור שכונות מצוקה ועוני, שיידרשו עשרות שנים לשקם אותן, אם בכלל הדבר יהיה אפשרי", הוא מוסיף.
לא לבנות שכונות מצוקה
דגני מסר כי הוא מתנגד לכל יוזמה לבניית שיכונים לזוגות צעירים, משום שכך בדיוק בונים שכונות מצוקה. אני מכיר מקרוב את מה שקרה בפרויקט שיקום השכונות בשנות ה-70 המוקדמות, ולמדתי משם שיש רק שתי דרכים להעמיד דיור זול לרשות מי שידם אינה משגת לרכוש דירה: לבנות דירות קטנות ולכן זולות יותר, או לבנות דירות רגילות - בינוניות וגדולות, רחוק מהמרכז.
פרויקט פינוי בינוי ביהוד "אני טוען שריכוזי דירות שגודלן 80-70 מ"ר ופחות מכך, מייצרים שכונות מצוקה: 'זוג צעיר' הוא מצב בחיים ולא סוג של אנשים - מצב שלרוב חולף מהר מאוד, כי לזוג שנישא, בתוך שנה עד שנתיים יש ילד אחד, תוך ארבע-חמש שנים שני ילדים או יותר, והרי לך משפחה רגילה בגודל מלא, אולם לא יותר עשירה לרוב מאשר מספר שנים קטן קודם. לכן, מי שנשאר בדירות הקטנות האלה 'בנות ההשגה' ל'זוגות צעירים', הן רק המשפחות מעוטות ההכנסה והיכולת, שיוצרות שם בהדרגה שכונות עוני ומצוקה חדשות - מן הסוג שפרויקט השיקום הלאומי עמל במשך שנים לקדמן בהשקעות עצומות".
בעד פינוי בינוי
מסקנת המחקר היתה כי ברמת העשייה הלאומית וההסברתית על המדינה לקדם את התפיסה כי מי שאין לו אמצעים, צריך לגור היכן שידו משגת לקנות דירה ראויה - דהיינו בפריפריה: עומק הפריפריה, כמידת אי יכולתו להתקרב למרכז. תמיכה ולחץ ממשלתיים בבניית דירות קטנות בנות השגה בערים בגוש דן, תייצר בהם ריכוזי עוני ומצוקה. ואילו עבור משפחות קטנות ויחידים, בכל מקום, ראוי לעודד קבלנים לבנות בתוך תמהילי הדירות שלהם גם יחידות מגורים קטנות, אפילו 60-50 מ"ר למגורים זמניים - לרכישה או בהשכרה.
דגני הוסיף, "אני בעד קידום תוכניות של פינוי בינוי והתחדשות עירונית, המהווים מנופים אדירים לשיקום אזורים שלמים. במקרה כזה אתה תופס בעצם שתי ציפורים במכה אחת - גם בונה דיור בר השגה, וגם מונע התבססות של שכונות עוני".
