משפחת לוי: "מנסים ומשתדלים, אבל אין אפשרות"

איפה גרים: בשכירות בדירת 3 חדרים, 70–80 מ"ר, בראשון לציון, ומשלמים 4,000 שקל. "כואב לנו לזרוק בכל חודש 4,000 שקל לפח. זה לא שלנו ולא יהיה שלנו. אני משלם משכנתה למישהו אחר".

דירה במיליון שקל: "בראשון לציון, קרוב למשפחה. אנחנו לא רוצים ארמון ולא דירה מקבלן, ובכל זאת מדברים איתך על מיליון שקל לדירת 3 חדרים בגודל 80 מ"ר, בת 30 שנה. אז אתה אומר: אולי אתאמץ ואביא עוד 300–400 אלף שקל שאין מאיפה להביא, כדי לקנות דירת 4 חדרים בגודל 100 מ"ר מקבלן. לפני שנתיים זה אולי היה רלבנטי, אבל היום אין סיכוי. דירה כזו לא עולה פחות ממיליון וחצי שקל. חשבנו לקנות דירת 3 חדרים ישנה ולשפץ אותה, אבל זה מגיע לאותו הסכום".

משפחת לוי צילום: אוראל כהן

חשבון נפש: "אנחנו כל הזמן חושבים איך לקנות בית, ושאנחנו חייבים לעשות את זה. המשכורות שלנו גבוהות, אנחנו מרוויחים 15 אלף שקל נטו בחודש, ועדיין לא מסוגלים לעמוד במשכנתה. היה לנו הון עצמי, אבל בגלל השכירות והילד וההוצאות שהולכות וגדלות, הוא נשחק. היום יש לנו 50 אלף שקל, ועם פחות מחצי מיליון שקל אתה לא יכול לדבר על בית. אין לנו משפחות מיליונריות שייתנו לנו חצי מיליון שקל".

להתפשר לא עוזר: "כשהבנו שלא נוכל להרשות לעצמנו דירה בראשון לציון, הרחקנו ליבנה, גדרה, נס ציונה ורחובות, וגם שם יקר. בנס ציונה אפילו יותר יקר מראשון לציון. הטעות שלנו היא שלא קנינו לפני שלוש שנים דירה בפרויקט בבאר יעקב ב־800 אלף שקל. היינו זוג צעיר ופחדנו, והמחיר של הדירה הזו עלה מאז ב־300 אלף שקל".

משלמים ובוכים: "חבר טוב מאוד שלנו גר כל חייו בראשון לציון, אבל מכיוון שלא היה יכול להרשות לעצמו דירה בעיר, הוא קנה דירת 3 חדרים ביבנה במחיר מופקע. עכשיו אשתו עומדת ללדת, והוא יושב וחושב איך לשלם את המשכנתה".

התסכול שלנו: "בדיעבד, אם לא היינו משרתים בצבא אלא עובדים וחוסכים, היום היו לנו בית ורכב חדש. אנחנו מנסים ומשתדלים, אבל אין אפשרות. אם לא היינו עובדים בעסק המשפחתי, היינו עפים מפה. זוגות צעירים כמונו חנוקים, המדינה רק לוקחת מאיתנו ואנחנו לא יכולים לקנות דירה. אנחנו לא רוצים וילה, אנחנו רוצים דירה ממוצעת. לצערנו, ביבי חושב על המיטה הזוגית במטוס שלו, ולא על זה".

משפחות המעוניינות להופיע במדור זה, מוזמנות לפנות בדוא"ל לכתובת: dira@calcalist.co.il