מונחון כיס להתחדשות עירונית

התחדשות עירונית אינה בנייה מחדש של יישוב, עיר או שכונה שנהרסו במלחמה או ברעש אדמה בעוצמה כזו או אחרת. התחדשות עירונית מבוססת על ניצול מצב פיזי וסוציו־אקונומי ביישוב קיים, שמנהיגי הרשות המקומית זיהו את הפוטנציאל שלו ומעודדים את התחדשותו. כדי להבין כיצד התהליך פועל יש צורך בהבהרת כמה מונחי יסוד. להלן מילון כיס הכרחי לכל מי שמתעניין בהתחדשות עירונית, נושא שלדעתי נוגע לכולם:

פקק תנועה. הכי קל להאשים את הרשות העירונית צילום: גלעד קוולרציק

מהנדס העיר: הסמכות העליונה בכל נושאי התכנון והבנייה. הוא מגיש המלצות לוועדת בניין ערים, ולוועדה מנדט לקבל או לפסול את המלצותיו. תפקידו של מהנדס העיר הוא בראש ובראשונה "תכנון ארוך טווח" - כלומר לנתח את המצב הקיים על סמך סקרים מיושנים בדרך כלל. אין הרי דרך לחזות את ההתפתחות העירונית, בגלל ריבוי תנאים משתנים - בכלכלה, בחברה ובפוליטיקה. מי צפה, למשל, לפני 70 שנה, בעת שאושרה תוכנית המתאר הראשונה והיחידה לתל אביב, שהיא תתפתח לממדיה היום?

והנה, למרבה הצער התבשרנו לאחרונה על הכנת תוכנית מתאר סטטוטורית לעיר תל אביב. רק לפני חמש שנים, לאחר שנים של לימוד ותהייה, יצא לאור "חזון העיר 2005", שבעצם סיכם את האפשרויות להתחדשות עירונית בעיר.

וכך סיכם מהנדס העיר אז, דני קייזר: "מסמך חזון העיר המוגש כעת מציג תמונה רצויה לעתיד העיר, כפי שגובשה על ידי משתתפים רבים... גיבוש התוכנית אינו מעשה חד־פעמי, כדרכם של תוכניות ומסמכים אחרים (למשל, תוכנית מתאר - י"ג), אלא הוא תהליך ניהולי ואורח חיים של למידה, של ניתוח ושל התעדכנות חוזרים ונשנים".

בניסיון שנראה לכאורה כמחטף מובאת לאישור ועדת בניין ערים תוכנית מתאר לעיר תל אביב. בניגוד לתוכנית חזון העיר, עם אישורה תוכנית המתאר תיכלא את העיר בתוך סד של חוקים ותקנות שהמפלט היחיד ממנו יהיו בתי המשפט. לאף עיר נורמלית בעולם אין תוכנית מתאר סטטוטורית. יש אסטרטגיה, מדיניות וחזון, אבל מי בכלל צריך מסמך משפטי מחייב ומלחיץ בעיר עם חזון להתחדשות עירונית?

מתיחת פנים: מושג מושאל מתחום הכירורגיה הפלסטית לחידוש רחובות העיר. למרבה הצער, תיקון צנרות ורשתות ביוב וחשמל אינו חלק מהתחום, בעיקר משום שאינן נראות על פני השטח.

מדרכה צבועה. לזה יש כסף צילום: אוראל כהן

שיתוף הציבור: זהו המונח שנבחרי הציבור הכי אוהבים. כאן המקום להכניס את כל הז'רגון החרטאי, וכל המרבה הרי זה משובח. "חזון העיר" זה תמיד משהו שאף אחד לא ראה ולא הבין, כשאומרים "שקיפות" הכוונה היא לכך שהציבור שקוף ובלתי נראה, באי־ביצועו של "מהפך בתחום החינוך" אפשר תמיד להאשים את שר החינוך, וה"שירות לציבור" מסתכם לרוב בהתנצלות נוסח "סליחה, תקלה".

"ועדי שכונות" או ה"נבחרים מטעם הציבור" הם תמיד סוג של משת"פים, וכשעורכים "רב שיח עם נציגי התושבים" הוא לנצח ייערך בסימן "גבירתי, את משתתפת אז תשתקי". אגב, ברור שכשמדברים על "אוכלוסייה חזקה" הכוונה היא בדרך כלל ללא פרענקים ועדות המזרח.

אפשר להוסיף עוד שלל מונחים מבית היוצר של הקופירייטר התורן, כמו "עם הפנים לאזרח", "עיר כל תושביה", "מגורים בני השגה", "תחבורה בת־קיימא", "טלמסר", "טלארנונה" וכיוצא בזה. כל אלו עדיין לא מביאים להתחדשות עירונית בפועל.

לסיכום, המונח "התחדשות עירונית" מהלך קסם על כל השומע אותו, ולכן אפשר להשתמש בו כמעין שטר שאין חובה לפרוע אותו, על משקל "אם תרצו - אין זו אגדה". ואם לא תרצו? לא צריך.

הכותב הוא אדריכל וכיהן כמהנדס העיר תל אביב בשנים 2000-1999