קבוצות רכישה בעולם: בקנדה ובשבדיה מתארגנים למען השיתופיות

להבדיל מהנהוג בישראל, קבוצות הרכישה בעולם לא מסיימות את תפקידן עם העברת המפתח לדירה לחברי הקבוצה. מהותן היא לא רק לבנות בדרך זולה יותר, הן גם לובשות אופי של בנייה שיתופית ושל ניהול משותף של הנכס לאחר הקמתו, ובשל כך מכונות קואופרטיבים.

ניתן למצוא את הקואופרטיבים כמעט בכל מדינה, כאשר לפופולריות מיוחדת הם זוכים ברוסיה, בארצות הברית, בקנדה, בשבדיה, בפינלנד ובהודו. הממשלות במדינות אלה מעודדות את ההתארגנויות. הבנקים, מצדם, מעניקים משכנתאות בתנאים מועדפים, מתוך הנחה שרמת הסיכון בהלוואות אלה נמוכה יותר מאשר אשראי ליזם יחיד, אשר עלול לפשוט רגל.

• קבוצות הרכישה יורדות ליגה: המגדלים באוויר - הכסף בכיס
  

• אתי לנגרמן: "הבנקים לא ייסגו מהתחייבויות ללקוחות"
  
• קבוצות רכישה: ברשות המסים רוקחים פתרון ל"יוזמות קבלניות במסווה"
  
• פאנל קבוצות רכישה: "הקבלנים מפחדים ולכן הם נלחמים בנו"
  

התופעה נולדה כבר בשנות העשרים בברית המועצות, הפכה לנפוצה בשנות השלושים ופורחת עד היום במתכונת חדשה. מאחורי הגלגול הראשון של הקואופרטיבים בעידן הסובייטי עמדה הממשלה, אשר הקצתה קרקעות לקבוצות שהתארגנו. הללו הקימו בכוחות עצמן בניינים על הקרקע, ובכך הורידו את עול האכלוס מהממשל. ברוסיה המודרנית השיקול הכלכלי נכנס למשוואה, ובמקום להקצות קרקעות הממשלה מסבסדת אותן. קבוצות רכישה שקמות בפרברים זוכות להנחות הנעות בין 10% ל־20% על הקרקע מטעם הרשות המקומית או הפדרלית. מטרת הרשויות היא לפזר את האוכלוסייה ולהקל על מרכזי הערים הצפופים. גם הבנקים משתפים פעולה עם הקבוצות ומעניקים להן משכנתאות מסובסדות, מתוך תפיסה שאם לא יעמדו בתשלומים, הבניין יעבור לשליטתם.

שכונה קואופרטיבית ברוסיה הסובייטית צילום: Shustov Valeriy

עידוד פעיל מהממשלות

בקנדה קיימים כמה סוגים של קבוצות רכישה, הנפוצה בהן היא התארגנות למטרת רכישת קרקע והקמת בניין או שכונה. במסגרת זו כל חבר קבוצה זוכה למניות בבניין ביחס ישיר להיקף ההשקעה שלו ולגודל הדירה. המגבלה הממשלתית היחידה המוטלת על המשתתפים בקבוצות הרכישה הקנדיות היא שימוש בדירה למגורים בלבד, תוך איסור על השימוש בה להפקת רווח.

משנות השבעים מעודדת ממשלת קנדה באופן פעיל את הקמת קבוצות הרכישה והקימה את ארגון המשכנתאות והדיור (CMHC), המייעץ לראשי הקבוצות. במקביל הממשלה מציעה הלוואות מסובסדות לחברי הקבוצות, בתנאי שכ־20% מהדירות בפרויקט יימסרו להשכרה למעוטי יכולת ללא רווח לחברי הקבוצה.

בשבדיה מובילים את תחום קבוצות הרכישה הקבלנים וחברות הפיתוח. אחרי שהקבוצה התארגנה, נבחר מתוך חבריה ועד שמנהל את כל התהליך. החוק השבדי קובע כי הוועד הוא ישות משפטית המוסמכת לנהל מו"מ עם הבנקים לקבלת משכנתה עבור חברי הקבוצה כולה. גם לאחר השלמת הבנייה חברי הקבוצה מנהלים את הנכס בשיתוף.

בריטניה מחוץ לתופעה

בארצות הברית ניתן לראות קבוצות רכישה רבות בניו יורק, שם מחירי הנדל"ן גבוהים במיוחד. ההתארגנות מאפשרת לחברי הקבוצה גישה למשכנתאות בתנאים נוחים יותר. במקרים רבים קבוצות הרכישה מאורגנות על ידי ועדי עובדים, שלהם כוח מיקוח רב יותר מול רשויות מקומיות ומוסדות בנקאיים.

ואילו בבריטניה, אולי ברוח מורשת מרגרט תאצ'ר, ההתארגנויות השיתופיות כמעט לא קיימות. על פי נתוני משרד השיכון המקומי, בניינים שהוקמו ומנוהלים על ידי קבוצות רכישה מהווים 0.1% בלבד מכלל הנדל"ן במדינה.