פנסיה בסכנה? התחייבות בסלע עלולה להפוך להבטחה על הקרח

ביטול האג"ח המיועדות שעליו סיכמו הממונה על רשות שוק ההון משה ברקת והחשב הכללי באוצר רוני חזקיהו, כפי שנחשף אתמול ב"כלכליסט", הוא עוד שלב בהתנתקות של המדינה מאחריותה לכספי הפנסיה של הציבור.

השלב הראשון היה ב־1995, כאשר קרנות הפנסיה הוותיקות והגירעוניות הולאמו, הוכנסו להסדר שפגע בזכויות שלהן והן נסגרו למצטרפים חדשים. הקרנות הללו העניקו קצבה מובטחת לחוסכים בגובה של 70% מהשכר האחרון שלהם.

מימין: הממונה על רשות שוק ההון משה ברקת והחשכ"ל רוני חזקיהו צילומים: עמית שעל, אוראל כהן

אז הוקמו קרנות הפנסיה החדשות שבהן נותרה ההגנה של המדינה לחוסכים בהבטחת תשואה על 30% מהחיסכון בגובה של 4.86% בשנה, באמצעות הקצאת אג"ח מיועדות על ידי המדינה. החוסכים הופקרו לגורלם, הן ביחס לסיכוני התארכות תוחלת החיים והן ביחס לסיכוני התשואה לגבי 70% מהתיק.

ב־2016 התפרסמו מסקנות ועדת באב"ד, ששינו את אופן הקצאת האג"ח המיועדות. לפי המסקנות, כל פורש לפנסיה יקבל הקצאה של 60% אג"ח מיועדות, ובמקביל בהדרגה הקצאת האג"ח המיועדות לחוסכים הפעילים (בני 67 ומטה) תלך ותרד, עד שבעוד כ־30 שנה היא תתאפס לחלוטין.

השאלות הפתוחות

כעת מבקשים במשרד האוצר וברשות שוק ההון, לבצע צעד נוסף בהתנערות המדינה מאחריות לציבור החוסכים ולחדול מלהנפיק אג"ח מיועדות. התקווה שלהם היא שההשקעות בשוק ההון ישיגו לחוסכים תשואה נאותה, וכך המדינה תידרש לספק רק רשת ביטחון בתרחיש שבו שוק ההון יאכזב.

הרעיון הוא שלכל חוסך שייצא לפנסיה ייעשה חישוב לאחור של התשואה הממוצעת שהשיג בכל שנה. אם התשואה תהיה נמוכה מ־4.86%, המדינה תשלים לו לתשואה הזאת, עבור 30% מהחיסכון. לכאורה כולם מרוויחים: המדינה חוסכת, ואילו החוסך לא נפגע. בפועל, התוכנית מלאה חורים.

חורים ברשת

מהזווית של המדינה, האג"ח המיועדות מהוות כיום משקולת. מדובר בהלוואה יקרה מאוד שהמדינה נוטלת מקרנות הפנסיה בתקופה שבה הריבית במשק שואפת ל־0%. המדינה יכולה היום לגייס חוב בשוק הסחיר בתמורה לריביות של 2%-1% ואילו לקרנות הפנסיה היא משלמת קופון שמן של 4.86% (כמובן, בתקופות שבהן הריביות במשק עמדו על 5% ו־6% המדינה לא פצתה פה ונהנתה מהלוואה זולה ונוחה). לפי המחקר שעליו מתבסס המודל החדש של חזקיהו וברקת, שנכתב על ידי יאיר כוכב ואביה ספיבק, גם החוסכים בקרנות הפנסיה סובלים מקיומן של האג"ח המיועדות שכן השקעת כספי הפנסיה בשוק ההון ידעה להניב תשואה של יותר מ־4.86% לשנה.

אולם זו גישה שמסתכלת על העשור האחרון, שבו הריביות בעולם היו במגמת ירידה וייצרו רווחי הון גבוהים באג"ח הממשלתיות. אך מה הלאה? התשואות הגלומות היום באג"ח הממשלתיות משקפות תשואה שנתית של 2%-1.5%, והחוקרים עצמם מודים כי אם הריבית הנמוכה תישאר לאורך זמן המדינה תצטרך לממש את כל כרית הביטחון שהציבה ולכן "לא תרוויח" מהשינוי. ואם הריבית תשוב ותעלה, כמו שמניחים החוקרים, הרי שהאג"ח המיועדות שוב יהפכו ממשקולת למכרה זהב, והיא שוב תקבל הלוואה זולה מקרנות הפנסיה. מהזווית של החוסך, דווקא בתקופה כה מסוכנת לעתיד כספי החיסכון, עם פונטציאל תשואה עתידי נמוך משמעותית, המדינה בוחרת להחליף סובסידיה נחוצה בכרית ביטחון עלומה לעתיד. שני התרחישים לא מצביעים על רציונל ברור של המהלך.

מי ינהל את הכרית?

הסובסידיה של המדינה לקרנות הפנסיה היא היום עובדה. כל חודש הקרנות מקבלות הקצאה של אג"ח מיועדות נושאות תשואה מובטחת. המודל החדש של כרית ביטחון מדבר על הגנה שעשויה להידרש בעתיד. מה יקרה להבטחה הזו בעוד 15 ו־20 שנה אם המדינה תיקלע למשבר עמוק וגירעונות כבדים? בהצעה כתוב שהמדינה תפריש לקרן עבור ביטוח הכרית. ברקת עצמו חושש מקרן כזו, שייתכן והפוליטיקאים ירצו לשים עליה יד. ובכלל, מי ינהל את הקרן? האם הכספים יושקעו ויצברו תשואה? מה יקרה לעודפים שיהיו בה אם כרית הביטחון לא תמומש?

לפני שחברי הכנסת חותמים על שינוי חקיקה כזה עליהם לשאול את עצמם מי מבטיח שלמדינה בעתיד יהיה כסף למימון כרית הביטחון שלה, והיא לא תתאדה בעוד 20 שנה כשהחוסכים יבואו לפרוע את השטר. האם שכחנו שההבטחה של קרנות הפנסיה הוותיקות התנפצה בזמנו אל קרקע המציאות? האם חמק מזיכרוננו שקרנות הפנסיה הוותיקות עומדות כעת שוב בפני קיצוץ? זאת משום שההבטחה על בסיסה חושבה ההתחייבות לקרנות הללו מצד המדינה, היתה בהנחה שגיל הפרישה לנשים יעלה, אבל בפועל הכנסת לא מאשרת את העלאתו?

ומה אחרי הפרישה?

לפני שלוש שנים פורסמו מסקנות ועדת באב"ד, שבחנה אף היא את סוגיית האג"ח המיועדות. הוועדה התמודדה עם קושי בשוק הפנסיה עם ההגעה לגיל פרישה. חוסכים שפרשו לא יכולים להיות חשופים לסיכון גבוה ותנודתיות בתיק ההשקעות שלהם. מנגד הם עשויים לחיות יותר מ־20 שנה לאחר הפרישה כשהכסף שצברו צריך להמשיך ולהניב להם תשואה בשנות החיים המתארכות.

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד. ועדה בראשותו קבעה לפני שלוש שנים כללי חיסכון חדשים צילום: אוראל כהן

בעידן של ריביות אפסיות, הפנסיונרים חשופים להתכווצות הקצבאות שלהם בגלל שהשקעה סולידית של כספי הפנסיה בגיל הפרישה לא יכולה בריבית הנוכחית לייצר תשואה מספקת לשנות פנסיה ארוכות. כדי להתמודד עם הבעיה התקבלה הצעת ועדת באב"ד ולפיה כל פנסיונר יקבל הקצאה של 60% מהחיסכון שצבר לאג"ח מיועדות, ועודף ההקצאה ייגרע מההמיועדות המוקצות לחוסכים הפעילים.

לפי התוכנית החדשה, ההתחשבנות על התשואה מתבצעת ברגע הפרישה אחורה, ומנסחי ההצעה החדשה לא מתייחסים לכסף שצברו הפנסיונרים מרגע הפרישה והלאה. לפי ועדת באב"ד, בתוך 30 שנה לחוסכים הפעילים כלל לא תהיה הקצאת אג"ח מיועדות והיא תועבר רק לפנסיונרים. איך זה מתיישב עם המודל של חזקיהו וברקת? האם מסקנות ועדת באב"ד מתבטלות? האמנם יתבצע חישוב חודשי לכל פנסיונר אם הצליח לייצר 4.86% ואם לא יושלם לו הפער? האם הפער יושלם רק לגבי 30% מהתיק, או על 60% בהתאם לבאב"ד?

אם המסקנות לא בטלות, אז בתוך 30 שנה, כל ההתחשבנות על עמידה או אי עמדה ברף של 4.86% תעבור לפנסיונרים — כיצד היא תבוצע? כל חודש? כל שנה? ואם מסקנות באב"ד כן בטלות, אז 70% מכספי הפנסיונרים יהיו מופקרים לשוק החופשי, ומכיוון שהכסף שלהם חייב להיות מנוהל בסולידיות, הוא יצבור תשואה נמוכה ולא מספקת.

ב־2013 תכננו האוצר והפיקוח על הביטוח לקצץ בפנסיות של החוסכים בקרנות החדשות 10% בגלל הריבית הנמוכה, בשל שינוי הנחת התשואה שישיג החיסכון של הפנסיונרים לאחר פרישתם. לאחר שקמה כל צעקה, הוקמה ועדת באב"ד שפתרה זאת דרך שינוי הקצאת המיועדות. ומה כעת?