מחקר: התחרות בשוק האשראי הצרכני מגדילה את הסיכון לעשירונים התחתונים

כרבע ממשקי הבית בעשירון התחתון נמצאים בחובות: הנתון הזה איננו חדש, אך הוא עומד בלב מחקר של מרכז טאוב שמסתמך, בין היתר, על נתונים שכבר פורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל ידי בנק ישראל, וגוזר מהם מסקנות מדאיגות לגבי העשירונים התחתונים באוכלוסייה.

ניתוח רמות החוב של משקי הבית בחלוקה לפי עשירוני הכנסה, לפי אותו סקר שבוצע על ידי הלמ"ס יחד עם בנק ישראל, מעלה כי שיעור החייבים בעשירון התחתון אמנם נמוך יחסית, ועומד על 18% בלבד (לעומת 56% בעשירון העליון), אולם היחס הממוצע בין גובה החוב של משקי בית בעשירון זה להכנסה השנתית שלהם מתקרב לשמונה. במילים אחרות, סך החוב של משקי הבית החייבים השייכים לעשירון התחתון, שווה בממוצע להכנסתם הכוללת במשך 8 שנים.

צילום: שאטרסטוק

לפי המחקר של מרכז טאוב, פירוש הדבר הוא שרמת החוב של משקי בית רבים בשכבה הכלכלית הנמוכה ביותר עולה במידה בלתי סבירה על הכנסתם השנתית, וספק אם יוכלו לעמוד בהחזר החוב. נוסף על כך, השיעור הגבוה ביותר של משקי בית שדיווחו שהם בחובות (שהכנסותיהם אינן מספיקות לכסות את הוצאותיהם ואין ברשותם חיסכון) נמצא בעשירון התחתון – כרבע ממשקי הבית בעשירון זה, לעומת 3% בלבד בקרב משקי הבית בעשירון העליון.

עוד עולה מהמחקר, כי היחס בין חוב משקי הבית לתוצר בישראל עומד על 42%, בעוד שבמדינות רבות אחרות הוא עולה על 100% (נכון לשנת 2017). אולם למרות מצבה הטוב יחסית של ישראל, יחס זה מצוי במגמת עלייה: נכון לסוף 2017 עמדה יתרת החוב של משקי הבית על כ-530 מיליארד שקל – גידול של כ-5% משנת 2016; בשנים 2017–2008 גדל החוב של משקי הבית ב-84%. סך החוב לדיור, המגובה בדרך כלל בערך הנכס שבגינו נלקחה ההלוואה, גדל ב-70%, בהשוואה לגידול של 114% בסך החוב שלא לדיור.

היצע האשראי גדל - ואיתו החשיפה

מפילוח האוכלוסייה לפי גיל בכל עשירון, בולטת מצוקתם של החייבים השייכים לעשירון התחתון: כך, בעשירון זה 59% מאוכלוסיית החייבים הם בגילאי העבודה העיקריים (25–54) ו-35% הם מעל גיל 54, בעוד שבקרב חייבים בעשירון העליון 75% הם בגילי העבודה העיקריים לעומת 22% בגילאי 54 ומעלה. פירוש הנתונים הוא שמשקי הבית בעשירון העליון נוטלים הלוואות בעיקר בגילים צעירים ומפחיתים את החוב עם השנים, מה שמאפשר להם לשמור על רמת תצרוכת אחידה יותר לאורך חייהם ולצלוח קשיים כלכליים תוך מזעור נזקים, בהשוואה למשקי בית בעשירון התחתון.

ד"ר שאמי מעלה את החשש כי התרחבות החוב של משקי הבית תפגע במיוחד ביציבותם הפיננסית של משקי בית השייכים לעשירון התחתון, וכי הפגיעוּת הפיננסית של אוכלוסייה זו עלולה להביא לקריסתה הכלכלית במקרה של האטה כלכלית במשק.

הוא תולה, בין היתר, את ההסברים לכך דווקא ברפורמה שנועדה לשרת את הצרכן – הרפורמה להגברת התחרות בשוק האשראי הידועה, כרפורמת שטרום. לפי המחקר, התמורות שהתרחשו בענף האשראי – כמו כניסתם של גופים חוץ-בנקאיים לתחום האשראי, הסרת חסמים טכנולוגיים והטמעת טכנולוגיות חדישות (כמו בנקאות דיגיטלית) – הגדילו את היצע האשראי ומוצריו בעבור משקי הבית.

ההבדלים בין רמות ההכנסה השונות ניכרים גם בגורם המַלְווה: לשם קבלת הלוואות שלא לדיור שני העשירונים התחתונים משתמשים במקורות חוץ-בנקאיים בשיעור כמעט כפול משני העשירונים העליונים (22% לעומת 12%, בהתאמה). לעומת זאת, שיעורי הפנייה לבנקים לשם הלוואות שלא לדיור גבוהים יותר ברמות ההכנסה הגבוהות: 88% בחמישון התחתון לעומת 92% בחמישון העליון.