גואטה נגד פרסום שעות העבודה של רואי החשבון: "עלול לפגוע באיכות הביקורת"

יו"ר רשות ני"ע ענת גואטה סבורה שהדיווח על השכר השעתי של רואי החשבון בדו"ח השנתי שמפרסמות החברות הציבוריות ‑ איננו נחוץ. הרשות פרסמה אתמול הצעת חקיקה להערות הציבור לביטול חובת הדיווח על שעות הביקורת של רואה החשבון המבקר, שמהן ניתן לגזור את שכר הטרחה השעתי שלו. ההצעה עלתה לראשונה ב־2014 וחוזרת שוב כיום.

הוראות חריגות מהמקובל

כיום לפי תקנות רשות ניירות ערך, חברה ציבורית חייבת לפרסם בשקיפות את התגמולים הניתנים לרואה החשבון המבקר שלה, לאור החשש לתלות של רואה החשבון המבקר במבוקר. החברה היא שמשלמת את שכר הטרחה של הרו"ח, שתפקידו לוודא שהכתוב בדו"חות הכספיים מדויק. הוראות אלה קיימות גם בארה"ב ובבריטניה, אך הוראות הדיווח על מספר שעות העבודה שהושקעו בעבור מתן השירותים הן ייחודיות לישראל ולפי הרשות "חריגות ביחס למקובל בעולם".

ההוראות נועדו במקור גם להתמודד עם תופעת שחיקת שכר הטרחה שמשולם לרואה החשבון, שבעקיפין עשויה להעיד על שחיקת איכות הביקורת שנעשית. ברשות מתייחסים גם לטענה שעלתה (ככל הנראה מצד קהיליית רואי החשבון) שלפיה גילוי בדבר שעות הביקורת, תרם לשחיקת שכר הטרחה של רואי החשבון המבקרים.

דרישת הגילוי של מספר שעות שהושקעו במתן השירותים, לפי הרשות, אינה מעידה בהכרח על איכות הביקורת המבוצעת על ידי המבקר, אך השחיקה בשכר עלולה לפגוע בה. ברשות מציעים שהחברה תדווח רק על השכר הכולל המשולם לרואה החשבון בעבור שירותי הביקורת. אף על פי כן, אם פחת באופן מהותי שכר הטרחה בשנה מסוימת ביחס לשנה שקדמה לה, יובאו הסברי הדירקטוריון לכך.

תפקיד רואה החשבון לוודא שהדו"חות הכספיים שחברה ציבורית מפרסמת תואמים במדויק את מצבה הכספי ומשקפים את מצב החברה כפי שהוא. רואה החשבון חותם על הדו"חות הכספיים והוא סוג של מפקח על פעילות הדירקטוריון. מכאן החשיבות לאיכות עבודת הרו"ח ואי־התלות בחברה המפוקחת שמשלמת לו.

במאי האחרון הציג "כלכליסט" נתונים שנאספו על ידי פרופ' דן וייס, ראש מכון קסירר לחשבונאות בפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א, עבור רו"ח איריס שטרק, שבהמשך מונתה לנשיאת לשכת רואי החשבון. לפי הנתונים, שכר הטרחה השעתי של רואי החשבון נשחק ב־27% מ־241 שקל ל־175 שקל לשעה בין השנים 2007, שבה הורתה הרשות על פרסום השעות, ל־2016. שכר הטרחה של ארבע הפירמות הגדולות ירד במסגרת התחרות ביניהן, משכר טרחה שנע ב־2007 בין 203 שקל לשעה (פירמת קסלמן וקסלמן, או PwC) ל־245 שקל לשעה (פירמת Ernst & Young או EY) לשכר טרחה שנע בין 160 שקל לשעה (PwC) ל־165 שקל בשעה (פירמת סומך חייקין KPMG) כאשר כל החברות נמצאות בטווח דומה.

ענת גואטה צילום: ענבל מרמרי

התחרות פגעה בשכר

לפי המחקר, הדיווח שחושף כמה כל משרד גובה לשעת ביקורת, הכניס את המשרדים לסחרור של תחרות לתחתית. משרדי רואי החשבון שנאבקים על החברות הציבוריות, מורידים בכל שנה את שכר הטרחה כדי להתהדר בהכנת הדו"חות הכספיים של החברות הללו. לשכת רואי החשבון מצדה השתמשה במחקר כדי להזהיר מאיכות העבודה של רואי החשבון שעלולה לרדת ועלולה לאפשר לחברות לשחק עם הדיווחים שלהן ועם כספי הציבור.

החשש הוא שהמשרדים הגדולים ישקיעו פחות בהכשרת עובדים, בפעילות מקצועית, בתשתית מקצועית, בשימור עובדים וכי רמות השכר הנמוכות, גם בהשוואה עולמית, יעיבו על משיכת אנשים מוכשרים למקצוע ראיית החשבון. המחקר, אגב, מצא כי שכר הטרחה בענף הביטוח ירד "רק" ב־20% לאור המורכבות של אותן חברות שמביאה לכך שמספר מצומצם של משרדים שמתמחים בביקורת מסוג זה.

במהלך 2019 צפוי בנק לאומי לבחור מי יהיו המשרדים שיעבדו איתו בשלוש השנים הקרובות, כך שהתחרות בין המשרדים הגדולים עזה. לפי הוראות בנק ישראל, אחת לשלוש שנים ועדת הביקורת של הבנק חייבת לדון באפשרות להחליף משרד רו"ח. עם זאת בבנק לאומי באופן אוטומאטי כמעט במשך שנים ארוכות נבחרו KPMG לצד EY.

ניגודי העניינים בלאומי

באוגוסט 2016 החליטו בלאומי להתחיל בהליך בחירת רואה חשבון מבקר דרך ועדת הביקורת והוחלט שכל חמשת המשרדים הגדולים יתמודדו. הוועדה המליצה על סומך חייקין (KPMG), המשמש כרו"ח של הבנק עשרות שנים לצדו של Pwc אויבו המר. אלא שהדירקטוריון דרש מוועדת הביקורת לבחון סוגיות נוספות. בסופו של סבב נוסף, הוחלט להשאיר את שני המשרדים הקיימים. בדיעבד התברר שסומך חייקין הגיש לוועדת הביקורת ולדירקטוריון מכתב שהטיל וטו על מינוי PwC לצדו.

במרץ האחרון, במסגרת הדו"חות הכספיים השנתיים, דיווח בנק לאומי כי בתיאום עם בנק ישראל הוחלט שבמהלך השנה הקרובה יחל תהליך לבחירת רואי החשבון לשנים 2019 או 2020. בלאומי החשש הוא שהקשר עם סומך חייקין עמוק מדי. ראש המשרד גד סומך היה מקורב למנכ"לית הקודמת גליה מאור, וכעת למנכ"לית הנוכחית רקפת רוסק־עמינח, שאף כיהנה בעבר כמנכ"לית המשרד. סומך חייקין מכהנים גם כרואי החשבון של ארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים.