התספורת של חבס: הנושים יקבלו רק 20% מהחוב

במרץ 2013 עמד הרצל חבס, בעל השליטה בחברת הנדל"ן הנושאת את שמו, מול מחזיקי איגרות החוב והביע את תדהמתו מכך שהחברה שבניהולו הגיעה להסדר חוב. "נפלה עלינו פצצת אטום", הוא אמר להם באותה העת. חמש שנים וחצי חלפו מאז אותה אסיפת משקיעים דרמטית שהתקיימה בתל אביב, וכעת הסדר החוב של חבס מתקרב לסיומו, תוך שהוא צפוי להותיר את הנושים, שלהם חייבת החברה יותר מחצי מיליארד שקל עם תספורת של 80%.

בניגוד להסדרי חוב אחרים שבהם בעל השליטה עשה מאמצים רבים כדי לשמור על החברה ברשותו, חבס עצמו הרים ידיים כבר ביום הראשון, תוך שהוא מבהיר למחזיקי האג"ח שאין לו כסף להזרים לחברה.

הנושים של חבס הם מחזיקי אג"ח סדרה 4, שמוגדרים כנושים מובטחים, ומחזיקי אג"ח סדרה 12, שמוגדרים כנושים רגילים. ביום רביעי האחרון ביקשו המפרקים שמונו לקבוצת חבס — עורכי הדין גיא גיסין ממשרד גיסין וגיל אורן ממשרד יגאל ארנון — לחלק דיבידנד לנושי החברה בהיקף של 9.4 מיליון שקל. הכספים התקבלו לאחרונה בקופת הפירוק לאחר שהמפרקים מכרו חברות פרויקט — כלומר, חברות שהוקמו במיוחד כדי להחזיק בנכס ספציפי — בגרמניה ובשוויץ.

יחד עם חלוקות קודמות שבוצעו, בין היתר בזכות מכירת האחזקות של חבס בקרן הנדל"ן ההולנדית NSI שהניבה 78.4 מיליון שקל לקופת הפירוק, הסכום הכולל שיוחזר לנושים עומד על 105 מיליון שקל — 20% בלבד מהחוב כלפיהם. מחזיקי אג"ח סדרה 4 יקבלו בסופו של דבר 94 מיליון שקל מתוך 356 מיליון שקל שחבס חייבת להם (תספורת של 74%), ומחזיקי אג"ח סדרה 12 יקבלו בשורה התחתונה 11 מיליון שקל בלבד מתוך 155 מיליון שקל שהחברה חייבת להם (תספורת של 93%).

מחזיקי האג"ח עוד מקווים לקבל תמורות נוספות בזכות תביעה בהיקף של 120 מיליון שקל שהגישו בינואר 2016 גיסין ועו"ד אופיר נאור נגד חבס וגורמים נוספים בחברה בטענה שדירקטורים ונושאי משרה הפרו את חובת הזהירות וניהלו אותה באופן שמסכן את יכולת פירעון החוב של החברה.

חבס, שאינו מעורב בתהליך הפירוק, אמר אתמול ל"כלכליסט" שבתחילת הדרך, כשהוא נדרש לכך, הוא שיתף פעולה עם המפרקים: "בכל פעם ובכל הזדמנות שהתבקשתי או הוזמנתי לסייע כדי שמצבם של מחזיקי אגרות החוב יוטב, לא היססתי ונעתרתי לסייע בכל דבר ועניין, ללא שום תמורה או בקשה".

הבוץ ההולנדי

מה שהכניס את חבס לקשיים היה ההתרחבות של החברה אל מעבר לים ובעיקר האחזקה שלה ב־NSI שבה היא החזיקה 20.5% דרך חברה־בת בשם חבס־סטאר. חבס נכנסה לקרן לראשונה באפריל 2007, ומאז ועד לקריסתה השקיעה בה 200 מיליון יורו. בעת שביקשה חבס להגיע להסדר חוב, שווי האחזקה שלה בקרן עמד על 69 מיליון יורו בלבד, וזאת בעוד שבספרים האחזקה היתה רשומה בשווי גבוה ב־100 מיליון יורו. אובדן הערך נגרם בשל צניחה של 45% במניית NSI.

בניגוד לאנשי עסקים אחרים שקרסו, הסדר החוב של חבס התנהל בשקט יחסי, בעיקר בזכות ההתנהלות האישית של חבס שבניגוד לטייקונים אחרים לא התחבא מהציבור ולא היסס לדבר עם עיתונאים, לעמוד מול מחזיקי האג"ח ולקחת אחריות. "סרקזם לא יעזור כאן. זה לא מוסיף לי כבוד. נעשה הכל כדי להחזיר לכם את הכסף. לא חשבנו שתהיה מפולת כזאת ב־NSI, ולכן לא נערכנו עם אשראי מתאים", אמר חבס באסיפת בעלי האג"ח הראשונה.

הרצל חבס. לא התחבא מהתקשורת והציבור, ועבר לגור בשכירות צילום: עמית שעל

כך שולש שכר המפרקים

מי שירוויחו מהקריסה של חבס הם המפרקים עצמם. גיסין ואורן הצליחו להחזיר לנושים 20% בלבד מהחוב כלפיהם, אך בתמיכת מחזיקי האג"ח הם יקבלו שכר טרחה של 3.5 מיליון שקל. מהסתירה שעמדה בבסיס מינוים ועד לפתרון היצירתי שמצאו כדי להבטיח את קבלתו — הדרך של גיסין ואורן לשכר הטרחה רצופת אירועים שכדאי לשים אליהם לב.

ראשית, גיסין ואורן מונו כבעלי תפקיד בקבוצת חבס לפי בקשת מחזיקי האג"ח. מתוקף תפקידם, השניים בדקו את תביעות החוב שהוגשו נגד קבוצת חבס. על פי רוב, בעלי התפקיד אינם בודקים את החוב של מי שמינה אותם, וזאת על מנת למנוע מצב של ניגוד עניינים מובנה: האינטרס של המפרקים הוא לאשר כמה שפחות תביעות חוב כדי ששיעור ההחזר לנושים יהיה גבוה יותר, מה שיביא להעלאת שכר הטרחה הסופי שלהם, בעוד האינטרס של בעלי החוב הוא שיאושרו כמה שיותר תביעות חוב.

גיסין ואורן קיבלו 29 תביעות חוב בהיקף של 598 מיליון שקל, ובסופו של דבר אישרו תביעות חוב בהיקף של 511 מיליון שקל. את תביעת החוב של מחזיקי אג"ח סדרה 4 שמינו אותם, שעמדה על 356 מיליון שקל, הם אישרו במלואה — כולל ריבית וריבית פיגורים, שעל פי רוב אינן מאושרות כחלק מהחוב — בעוד תביעות אחרות נדחו או קוצצו. בדו"ח שהגישו לבית המשפט בספטמבר 2016 הם אף התגאו בכך. בין היתר, בדו"ח תואר כיצד תביעת חוב של רשויות המס בהיקף של 25 מיליון שקל צומצמה "לאחר דין ודברים עיקש שניהלו המפרקים ונציגיהם" ל־56 אלף שקל בלבד בדין קדימה. אם התביעה היתה מתקבלת במלואה, היא היתה מרחיקה את בעלי האג"ח מלקבל את כספם בחזרה, משום שהחוק קובע כי יש לשלם ראשית את החובות שמוגדרים כדין קדימה.

בשל ההחזר לנושים שהושג, לדבריהם, בזכות 11 אלף שעות עבודה, ביקשו גיסין ואורן לאשר להם שכר טרחה לפי תקנה 8 א' שמזכה אותם ב־3% מהכספים שהחזירו לנושים. הבקשה אושרה, אך על פניו בית המשפט לא היה צריך לאשר אותה.

התקנה קובעת כי בעל תפקיד יכול לבקש את שכרו רק אם החזיר לכל סוגי הנושים — מובטחים ורגילים — לפחות 20% בממוצע מכספם. אלא שהסכום שהצליחו גיסין ואורן לשים עליו את ידם לא הספיק להחזר החוב המלא למחזיקי אג"ח סדרה 4 שהוגדר כחוב מובטח, ולכן בוודאי שהוא לא מספיק כדי להחזיר דבר למחזיקי אג"ח סדרה 12 שהחוב כלפיהם סווג כחוב רגיל.

אבל גיסין ואורן מצאו פתרון יצירתי. ב־2016, לאחר שהחזירו כ־70 מיליון שקל למחזיקי אג"ח סדרה 4, הם הצליחו להגיע להסכמות עם המחזיקים וסיווגו את יתרת החוב כלפיהם — 286 מיליון שקל — כחוב רגיל. וכך, כשמחזיקים אלו קיבלו בהמשך עוד 24 מיליון שקל, הדבר נחשב להחזרת חוב רגיל על ידי המפרקים, מה שאפשר להם לבקש מבית המשפט להפעיל את תקנה 8 א'. אם שינוי הסיווג הזה לא היה מתבצע, גיסין ואורן היו רשאים לבקש 1% בלבד מהסכום שחילקו לנושים — מעט פחות ממיליון שקל.

"הנושים אישרו"

מגיסין ואורן נמסר בתגובה כי "מימשנו הרבה נכסים בישראל שלא היו משועבדים לאף אחד וחילקנו הרבה כסף ביחס לקטסטרופה שקיבלנו לידינו. ב־2013, עוד לפני המינוי שלנו, הוגדרו מגבלות שכר הטרחה והוא אושר על ידי הנושים. שכר הטרחה נסגר מראש מול המחזיקים ואין קשר לתקנה 8 א'. הכרעות החוב התקבלו לפני שנים ארוכות ולא חל בהן שום שינוי. מימשנו את הנכסים בקושי רב, כולל הליכים ברחבי אירופה, ואנחנו עדיין מנהלים תביעה בהיקף של 120 מיליון שקל נגד בעלי השליטה והדירקטורים.

"הנושים העיקריים הם מחזיקי האג"ח סדרה 4 שהחוב כלפיהם מובטח. החוב כלפי מחזיקי האג"ח סדרה 12 אינו מובטח. כדי למנוע אי־בהירות, התקיימה בוררות בין הסדרות ובוצעה התחשבנות מלאה. כל הסדרי הבוררות, וכך גם שכר הטרחה, אושרו מראש על ידי הנושים והמחזיקים. גם לפני בקשת החלוקה הנוספת שהגשנו בשבוע שעבר פנינו לנציגות הנושים, והם אישרו את החישובים. לא תמצאו תיק שמתנהל באופן מסודר יותר מהתיק הזה".