המשבר בברוקלנד: החגיגה של עסקני הסדרי החוב

הרוחות סוערות סביב המשבר של חברת הנדל"ן ברוקלנד, שחייבת למחזיקי האג"ח 150 מיליון שקל – רובם מנהלי קרנות נאמנות וקרנות גידור לא גדולים, כמו רוטשילד, איילים או כרמים. רבים מהמחזיקים קנו את האג"ח בשוק במחיר של 70 אגורות על השקל. לכן, גם אם תבוצע לבסוף תספורת בהסדר, לא צפוי הפסד משמעותי למשקיעים.  

אלא שמעבר לתמונה הגדולה יותר שאירועי ברוקלנד מרמזים עליהם, מסתתר כאן סיפור נוסף שמחייב את תשומת הלב של הרגולטורים – רשות ניירות ערך, רשות שוק ההון וגם משרד המשפטים. שלשום, עוד לפני שברוקלנד הודיעה על תכניותיה לגבי הסדר החוב, מיהר נאמן האג"ח יוסי רזניק לזמן אסיפת מחזיקים דחופה שעל סדר יומה מינוי עורך דין ויועץ כלכלי למחזיקי האג"ח.

באופן אבסורדי, המשבר של ברוקלנד מהווה חגיגה גדולה לעסקנים סביב הסדרי החוב בשוק ההון, שבשנים האחרונות אחרי השלמת הסדרי החוב של הטייקונים הגדולים במשק, קצת נעלמו מהנוף. בסופו של דבר, הגם שמדובר "רק" ב־150 מיליון שקל – מדובר בכסף של אחרים, ולכן לא נראה שמנהלי הקרנות יהססו לשכור את מיטב עורכי הדין, רואי החשבון והיועצים הכלכליים שצפויים לחגוג כעת חודשים ארוכים במלחמה הצפויה עם החברה. המלחמה בברוקלנד בוודאי תעשה עוד כותרות, במיוחד כשמדובר בחברה שהתאגדה באיי הבתולה (BVI) ולכן יהיה קושי מהותי להילחם בה משפטית, אז יהיה נחמד לעסקני החוב לעשות יחסי ציבור של אקטיביזם על חשבון המשקיעים מקרב הציבור.

ב־2014 פורסמו מסקנות ועדת אנדורן שביקשה לטפל בהסדרי החוב בשוק ההון, שהתייחסו, בין היתר, לצורך לקצר את הליכי ההסדר ולהגביל את ההוצאות הכרוכות בו על חשבון הכסף שמגיע למשקיעים. בסופו של דבר ההוצאות לא הוגבלו בחקיקה. כתוצאה מכך, היעדר הקול של המשקיע הקטן המושקע בחברות מסוגה של ברוקלנד דרך קרנות הנאמנות, סכומי הכסף הקטנים יחסית והפרופיל התקשורתי הגבוה סביב האירועים משרתים בעיקר את העסקנים בתחום הסדרי החוב שלא בהכרח ימהרו להגיע להסדר חוב מהיר ויעיל. מוטב יהיה שהרגולטורים יפעלו בהקדם להגביל את היקף ההוצאות שניתן לשלם לנאמנים, לעורכי הדין, לרואי החשבון וליועצים משפטיים במטרה לזרז את ההליכים ולוודא שכמה שיותר כסף יחזור למשקיעי הקצה.

וכך, המעטפת המעונבת של אלה ששיווקו את הסחורה "החמה" רק לפני כמה שנים – היועצים רפי ליפא וגל עמית והחתם ארז גולדשמיט – מתחילה להתקלף כשמתברר כי בצד התשואה הגבוהה, הסיכון גם עלול להתממש. שתיקתם של החתמים, שנאלמו דום כעת, בדיוק כשהם צריכים לספק את התשובות מדאיגה עוד יותר, במיוחד כשמדובר בנכסים מעבר לים שיש קושי לעקוב אחרי מצבם. העובדה שמדובר בחברה שמלכתחילה לא היתה בפוקוס של המוסדיים הגדולים, המעקב והאנליזה אחריה היו ברמה נמוכה, היא שאפשרה להעלים מהעין את הנתון המדהים שחשפה ברוקלנד לפני יומיים, שלפיו מתוך 133 דירות שתכננה למסור מסרה רק דירה אחת. 

בועז גלעד מנכ"ל ברוקלנד