מנכ"ל יורוג'ן: "גרמנו לאמריקאים לבטוח בחברות ביומד ישראליות"

מנכ"ל יורוג'ן רון בנצור נמנה עם הדמויות הבולטות בשוק הביומד הישראלי, וכבר ניהל בעבר חברה בשווי דומה. בשנים 2015-2009 כיהן בנצור כמנכ"ל חברת הביומד הישראלית קריקס (Keryx Biopharmaceuticals), שהגיעה בשיאה לשווי של יותר מ־2 מיליארד דולר.

"הגעתי לתחום הביומד במקרה כמעט", מספר בנצור. "התואר הראשון שלי הוא בכלכלה ומינהל עסקים, ואחרי הלימודים עבדתי בבנק ישראל. את התואר השני במינהל עסקים עשיתי באוניברסיטת ניו יורק, ונשארתי לעבוד בעיר כבנקאי השקעות. בשנת עבודתי הרביעית והאחרונה שם, 1998, החלו לזרום עסקאות בתחומי הבריאות והביוטק. עוד לא הבנו בדיוק במה מדובר, אבל זו היתה התקופה שבה החל מיפוי הגנום האנושי, ואנחנו עסקנו בהנפקות וגיוסים של חברות כאלה. כשחזרתי לישראל, עבדתי כבנקאי השקעות בלאומי ושות' חתמים, והיתה זו תקופת הנסיקה של הטכנולוגיה, לפני בועת הדוט.קום, ובמסגרתה החלו גם להגיע ניצנים משמעותיים של ביוטק. בשנת 2000 הגיעה אלינו להנפקה פרטית קריקס, שגייסנו לה 10 מיליון דולר. זה היה המפגש הראשון שלי עם הענף, ושם החלה ההתאהבות בו. אחרי ההנפקה הצטרפתי לקריקס כאיש IR (קשרי משקיעים - ד"ר), ושנתיים לאחר מכן מוניתי לסמנכ"ל הכספים בחברה. כשהנהלת קריקס כולה הפכה להיות אמריקאית, עברתי גם אני ב־2003 לארה"ב, ונשארתי שם עד 2015".

בין הכהונה כסמנכ"ל הכספים של קריקס לבין כניסתו ללשכת המנכ"ל של החברה עשה רון בנצור הפסקה של שלוש שנים לטובת חברת XTL מדיקל. "הציעו לי להיות מנכ"ל במקום סמנכ"ל כספים, וזו היתה מבחינתי קפיצה נכונה", מסביר בנצור את המעבר שעשה בשנים 2009-2006. "אבל הסוף היה מאכזב. XTL כשלה בשלב השלישי והאחרון של הניסוי בתרופה לטיפול בכאב עצבי בקרב חולי סוכרת, והמניה שלה צנחה. ברמה הניהולית אני חושב שהצלחתי, אבל בסוף אתה נמדד לפי תוצאות של ניסוי".

רון בנצור צילום: תומריקו

מה חשוב יותר, הנהלה טובה או מוצר טוב?

"זה משולב. מוצר טוב עלול לא להגיע לקו הסיום בגלל הנהלה לא טובה, והנהלה טובה לא תצליח בלי מוצר סביר. אי אפשר ליצור יש מאין. ההנהלה חייבת להבין בניסויים קליניים ולדעת לבצע את הנכונים, כי אפשר ליפול בהרבה מאוד נקודות לאורך הדרך. אמנם אפשר לעשות מיקור חוץ לניהול היומי של הניסוי, אבל ההנהלה חייבת לפקח עליו ולהחליט על המתווה. גם מול ה־FDA המנהל חייב לדעת מה הוא עושה, מה עושה התרופה ומהו קהל היעד שלה".

"אי אפשר להרים טלפון למישהו ב־FDA ולעקוף את התור. אפילו לא טבע"

בנצור מגדיר כאחד ההישגים הגדולים בחייו את קבלת אישור ה־FDA לתרופה Aurexya שפיתחה קריקס, לטיפול במחלת כליות בקרב חולי סוכרת. "בשנים האחרונות המינהל מאשר בממוצע רק כ־30 תרופות בשנה", הוא מסביר. "אבל בניגוד לסיפורים, מדובר בגוף הוגן מאוד, וגם קפדן ומסודר מאוד. צריך לבוא אליו עם כל הניירת וכל התוצאות הנדרשות. אבל הכי חשוב זה תיאום ציפיות. החברה צריכה לשאול את אנשי המינהל: 'אם נגיע לתוצאות כאלה וכאלה מבחינה סטטיסטית, זה מקובל עליכם? מבחינת הבטיחות עשינו ניסויים כאלה ואחרים בבעלי חיים - זה מקובל עליכם?'. מניסיוני, זה עוזר מאוד בשלבים מתקדמים יותר. מצד שני, ה־FDA הוא גוף פרגמטי מאוד. אפילו הקשרים והקומבינות שהישראלים אוהבים כל כך לא עוזרים מולו. נכון שיחסים טובים עם החטיבה שמולה עובדים הם חשובים - ובמקרה של יורוג'ן זו חטיבת הסרטן - אבל אי אפשר להרים טלפון למישהו ב־FDA ולעקוף את התור. אפילו לא טבע.

"אבל למרות הנוקשות, ה־FDA מעניק הקלות, בעיקר משיקולי טובת הציבור. למשל, אם מדובר במחלה חשוכת מרפא או אם הפתרון המוצע טוב מהקיים. גם יורוג'ן קיבלה הקלות כאלה, בדמות מעמד של תרופת יתום, שמעניקה בלעדיות של שבע שנים ומאפשרת לקפוץ ישר מניסוי החמלה (תהליך מקוצר לעומת השלבים הנדרשים בניסוי תרופה במסלול הרגיל = ד"ר) לשלב 3. כלומר, אם הניסוי של יורוג'ן יצליח, התרופה יכולה להיות מאושרת על בסיס מעקב אחר 70 חולים בלבד, עם פולו־אפ קצר של שנה אחת".

ביורוג'ן רוצים להגיש את הבקשה לשיווק הג'ל כבר ברבעון הראשון של 2019, כך שאחרי בחינה מקוצרת של ה־FDA, שתימשך כחצי שנה, החברה תוכל לקבל את האישור המיוחל. כלומר, התרופה יכולה להיות בשוק כבר במחצית השנייה של 2019. ההקלה של ה־FDA חוסכת ליורוג'ן זמן וכסף, והחברה קיבלה אותה בתזמון מצוין - קצת לפני הנפקתה במאי 2017.

הג'ל של יורוג'ן אמור לתת מענה לא פולשני לניתוח הכריתה שנאלצים לעבור כמעט כל החולים בסרטן בצינורית המחברת בין הכליה לשלפוחית השתן - וזו הסיבה להקלות שהעניק ה־FDA לחברה. משך הטיפול כולו כ־10 דקות, ואחרי כחצי שעה החולה משוחרר לביתו. היקף השוק הזה מוערך ב־15 אלף חולים בארה"ב בשנה, וביורוג'ן מקווים לקחת נתח של 50%ֹ-60% ממנו.

הג'ל שפיתחה יורוג'ן עתיד לתת מענה לחולים במחלות נוספות. החברה נמצאת על סף ניסוי מתקדם יחסית (שלב 2B) לסרטן שלפוחית השתן. מדובר באותו רעיון = לנסות להשמיד גידולים סרטניים בשלפוחית בעזרת הג'ל שנושא כמות קטנה של חומר כימותרפי. במקרה זה מדובר כבר בשוק גדול הרבה יותר של כ־150 אלף מנותחים בשנה. האלטרנטיבה של יורוג'ן צפויה להיות זולה יותר, נוחה יותר לחולה ויעילה יותר לרופא. "מרבית החולים יעדיפו את הטיפול שלנו, הוא הגיוני יותר", מסכם בנצור.

אחת מנקודות המבחן של חברות ביומד היא היכולת להמיר אישור FDA למסחור, שיווק ומכירה של המוצר שפותח. הרבה משקיעים מתפתים להאמין כי החברה עולה על גל ההצלחה מרגע קבלת האישור, אך לא תמיד זה המצב בשטח. "עזבתי את קריקס 4-3 חודשים לאחר השקת התרופה בארה"ב", מספר בנצור, "ורק עכשיו היא מתחילה להתרומם. כולם מסתכלים על יצירת הערך במעבר בין הניסויים, משלב 1 ל־3, כי בכל פעם מקטינים את הסיכון.

צילום: בלומברג

אבל הנושא המסחרי והשקת התרופה חשובים לא פחות. בשלב זה צריך לשנות את התרבות של החברה מקצה לקצה = מצוות שמרביתו רופאים, כימאים, מהנדסים ומדענים עובר הדגש לצוות חדש, שמתמחה בתחומי המסחר והשיווק".

אז אחרי אישור השיווק של יורוג'ן תפרוש?

"אני אכן מעדיף את תחום הפיתוח, כי זה מה שאני עושה כבר 20 שנה כמעט, אבל זה לא אומר שלא אשאר ביורוג'ן לשלב השיווקי. את קריקס עזבתי בגלל שרצינו לחזור לישראל, והתקופה היתה אידיאלית לעשות זאת. יתר על כן, למוצר של יורוג'ן יש קהל יעד מוגדר מאוד. לא צריך צבא שלם של סוכנים כדי למכור אותה, אלא צוות קטן יחסית, וזה משהו שגם חברה קטנה יכולה לעשות. זה קוסם לי באופן אישי, כי אני לא צריך להפוך את החברה למפלצת. היא יכולה לשמור על אופי הסיירת שלה".

אם היתה נסחרת בת"א, יורוג'ן היתה מעל אלרוב

יורוג'ן נסחרת בשווי של 786 מיליון דולר (כ־2.8 מיליארד שקל), דבר שהיה ממקם אותה בסביבות מקום 45 בבורסת תל אביב, בין כלל ביטוח לאלרוב נדל"ן. עוד קצת והיא היתה יכולה להיכנס למדד המוביל ת"א־35 = וכל זאת כאשר מדובר בחברה שאינה רווחית עם שריפת מזומנים של כ־40 מיליון דולר בשנה.

אתה ישן טוב בלילה עם שווי כזה?

"הדבר האחרון שמנכ"ל צריך לעשות זה להמר על שווי החברה. חברות דומות בתחום האונקולוגיה, כמו ספקטרום פרמסוטיקלס (Spectrum Pharmaceuticals), נסחרות בשווי של 2 מיליארד דולר. בתחום שלנו אין מתחרות, ואין תרופות שאנחנו מודעים להן. לכן הפרס הכלכלי = אם אתה מצליח אכן להחליף את הניתוח = הוא משמעותי מאוד. אבל יש לא מעט חברות שנסחרות בשווי הרבה יותר גבוה משלנו: ג'ונו תרפיוטיקס (Juno), שמפתחת תרופות אימונותרפיות לטיפול בסרטן, נרכשה בינואר בידי סלג'ין (Celgene) תמורת 9 מיליארד דולר; בלובירד ביו (Bluebird Bio), שמשתפת פעולה עם סלג'ין בפיתוח מוצרים לטיפול בסרטן, נסחרת בשווי של 9.5 מיליארד דולר; ורג'נקס ביו (RegenxBio) נמצאת רק בשלב הפרה־קליני באונקולוגיה, וכבר נסחרת בשווי של 1.6 מיליארד דולר. אז מבחינת הערכת השווי באמצעות השוואה לחברות אחרות, כמו שהרבה אנליסטים עושים, אנחנו לא חריגים ואפילו נמוכים יחסית. אין יום שאני לא מדבר עם משקיעים, מוסדיים ולא מוסדיים, והם כמובן שמחים מאוד (המניה עשתה תשואה של כ־300% מההנפקה במאי 2017 - ד"ר), אז אני לא שומע הרבה חששות.

"למה המוסדיים רגועים? יש כמה מגמות שנראות חיוביות מאוד לשוק הביומד. מיזוגים ורכישות, כמו המכירה של קייט פארמה לגיליאד (Gilead) ב־12 מיליארד דולר, מעודדים את השוויים ואת המשקיעים. בנוסף, היו כמה הצלחות קליניות לא מבוטלות בשנה האחרונה. זה אמנם קשור למזל, ולפעמים יש שנת בצורת, אבל שנה טובה מעודדת משקיעים ומגבירה את ביטחונם בהשקעה. כשאנליסטים רואים דבר כזה, הם ישר מתחילים להניח על זה הסתברויות, כלומר, מה הסיכוי שזה יקרה, ועצם הדיבור על זה תורם לתעשייה".

אתה מרגיש שינוי לגבי חברות הביומד הישראליות בחו"ל?

"בוודאי, ואני מקווה שזה שינוי אמיתי. בקטע הזה יורוג'ן היא מעין סמן ימני. אנחנו לא מבשרים את בוא המשיח, אבל בהחלט גרמנו למשקיע האמריקאי לבטוח בחברות ביומד ישראליות. בעבר ראיתי חוסר רצון להשקיע רק בגלל שהחברה היתה ישראלית, ואת זה אני כבר לא רואה באחרונה".

בנצור גם מודה כי חלק מהאמון שרוחשים המשקיעים האמריקאיים ליורוג'ן הוא בזכות יו"ר הדירקטוריון שלה אריה בלדגרין, מייסד קייט פארמה. "השוק אוהב אותו", אומר הוא אומר, "הוא רוצה להשאיר חותם גם בתחום שלנו, שקרוב לליבו, והשוק מעריך זאת".

"ואז באו לבית"ר ירושלים מלמיליאן ואוחנה - והכל השתנה"

בנצור (52), פרוד + 3 בנים, מתגורר בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב. "הם מתחילים להבין מה אבא עושה על קצה המזלג", הוא אומר, וחצי מתנצל על היותו אוהד בית"ר.

"אני ירושלמי במקור, אז אני אוהד בית"ר, ואני יודע שזה קשה לשמוע. בצעירותי גם שיחקתי בנוער כקשר שמאלי, אבל לא החזקתי הרבה זמן מעמד. בשנות השבעים הפועל ירושלים היתה הקבוצה האטרקטיבית בעיר, אבל ככל שהתבגרתי, בית"ר התחילה להתרומם. אורי מלמיליאן הגיע ב־1976, אלי אוחנה קצת אחרי, והכל השתנה", מתאר בנצור. מגיל 10 עד 16 הייתי עם הוריי בשליחות בוושינגטון, ואת סוף התיכון עשיתי בגימנסיה בירושלים. אחרי התיכון שירתתי בצנחנים, ואז הטיול הגדול בעולם. אני מאוד אוהב לראות כדורגל, וספורט אמריקאי, ואני גם גולש סקי מדי פעם", מסכם בנצור. "אני אוהד מושבע של בארסה, ומקפיד לנסוע לפחות פעם בשנה למשחק - ולקחת את הילדים".