המכה בטבע מוחקת את טעם ההחמצה מהנטישה של פוטאש

"משאבי הטבע של מדינת ישראל הם נכס ציבורי, והציבור הישראלי הוא הראשון שצריך ליהנות מהם", הכריז באפריל 2013 שר האוצר דאז יאיר לפיד; בכך הוא סגר לפוטאש הקנדית את הדלת לקבלת שליטה אסטרטגית על כיל, שמאגדת תחתיה את רוב אוצרות הטבע של ישראל.  

שבועיים לאחר מכן, עם פרסום דו"חותיה הכספיים לרבעון הראשון, הודיעה פוטאש רשמית כי היא מוותרת על העסקה עקב חוסר נכונות מצד ממשלת ישראל לקבל השקעות זרות. בימי המשא ומתן בכירי פוטאש "התחייבו" כי ישמרו על האינטרסים של העובדים ושל ישראל - וגם על מניית הזהב של המדינה בכיל, שמקנה לה רוב אוטומטי בכל אסיפת בעלי מניות.

עם הסירוב מישראל פנתה פוטאש לשכנה ירדן. האסטרטגיה של ענקית האשלג השתנתה והיא התעניינה פחות באחזקות פיננסיות ויותר בשליטה אסטרטגית. הסוף ידוע: פוטאש נפרדה מכיל סופית. פוטאש מכרה את אחזקותיה בכיל בצל מיזוגה עם חברת אגריום, כפי שדרשה רשות ההגבלים בהודו, אחד מארבעת השווקים הגדולים לאשלג.

יישר קו עם החשכ"לית

לפיד מודה כי הוא פעל לאור דו"ח שחיבר פרופ' ראובן גרונאו והמלצה מקצועית ומנומקת של החשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שהתנגדה לעסקה. החשכ"לית פרסמה את חוות דעתה 18 יום אחרי שלפיד הצהיר כי לא ייתן יד לעסקה. ייתכן כי לפיד שאל את עבאדי לעמדתה, וזו רמזה כי היא מתנגדת והתחייבה לגבות אותו בעניין.

המלצתה של עבאדי מחולקת לשני חלקים: הראשון, המבוסס על עבודתו של גרונאו, מבכירי המאקרו־כלכלנים של ישראל, מסביר מדוע העסקה גרועה. גרונאו טען כי אם פוטאש תשתלט על כיל, היא תחדל להיות חברה ישראלית; כי הרכישה לא תתרום לרווחיות של כיל או למשק; שמשאב לאומי יעבור לידיים זרות; שישראל תאבד את השליטה על "כלכלת הנגב", ושסכסוך שיתגלע בין החברה למדינה יהפוך לסכסוך בינלאומי. גרונאו אף ציין מקרה מקביל שבו חברה אוסטרלית ביקשה להשתלט על פוטאש וממשלת ססקצ'ואן, אחת מפרובינציות קנדה, התנגדה נחרצות למהלך.

בחלק השני והמעניין יותר פירטה עבאדי מה העקרונות המנחים שחייבים להנחות את ממשלת ישראל אם, חרף המלצתה והמלצת לפיד, תחליט ממשלת נתניהו ללכת על העסקה. העיקרון הראשון הוא לבחון מחדש את חלקה של המדינה - את המס שתקבל. בסעיף זה קראה עבאדי־בויאנג'ו להקמת ועדת ששינסקי 2, שאכן הוקמה אחרי חודשיים, ביוני 2013. העיקרון השני כולל התחייבות של פוטאש להגדלת ההשקעות בישראל בשנים הבאות. עבאדי־בויאנג'ו הציעה לדרוש 2.4 מיליארד דולר עבור "מניית הזהב". עוד הציעה כי ההסכם ישמור על זכויות בעלי מניות המיעוט ויגן על האינטרסים של המדינה.

האם דחיית פוטאש היתה מהלך נכון של שר האוצר? רבים בשוק סבורים כי מדובר בפספוס; לא רק לעידן עופר, גם לכיל ובעיקר למדינה, שהיתה יכולה לגרוף כמה מיליארדים טובים ממסים. גם לפיד נפגע, לאחר שנאלץ להעלות מסים כדי לכפר על גירעון ושילם בהמשך במנדטים.

קאר שולץ כבר היה פה

אם המכירה של פוטאש מאתמול היתה מתבצעת לפני חודש, הסיפור היה מלווה בטעם של החמצה. אלא שהעסקה נחתמה אחרי 19 בדצמבר 2017, אז הודיע מנכ''ל טבע החדש קאר שולץ חגיגית לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר האוצר משה כחלון, לשר הכלכלה אלי כהן ולעוד 20 בכירים במשק: בכוונתו לחסל מחצית מהפעילות בישראל ולשלוח מחצית מהעובדים הביתה. "טבע כבר לא ישראלית", הספיד כהן את החברה, שבדומה לכיל קיבלה עשרות מיליארדי שקלים בהטבות מס.

פרשת טבע מלמדת כי חרף ההבטחות, ברגע שהמטה והמנכ''ל עוברים לידיים זרות - השליטה עליה אובדת. חרף ההתחייבויות, כשנכס אסטרטגי מגיע להנהלה זרה - וכיל אסטרטגית עשרות מונים מטבע, בהיותה אמונה על אוצרות של המדינה - העובדים, המשק והנגב אינם חלק ממפת האינטרסים של בעלי הבית.

אבל טבע היא לא כיל. כי אין כיל בלי ים המלח, ואת ים המלח אי אפשר להעביר לפולין. מנכ"ל כיל הקודם, סטפן בורגס, עשה כמה ניסיונות לנתק את כיל מהנגב, ונכשל. כיל נותרה ישראלית - וכעת 100% ישראלית. עכשיו ניתן לומר דבר אחד בוודאות: אם חברה זרה תרצה לרכוש את כיל ביום מן הימים, יש דו"ח, יש חוות דעת, יש מסגרת מיסוי חדשה (מששינסקי 2) - ויש גם לקחים מהפרשה הזאת עם פוטאש.

מיכל עבאדי בויאנגו - ברקע מפעלי ים המלח של כיל צילום: חיים הורנשטיין, עומר מסינגר