קלירמרק סיכמה על רכישת הום סנטר והציתה אש בין הבנקים

רוב חובה של הום סנטר הוא לבנקים פועלים, דיסקונט ומרכנתיל: לפועלים היא חייבת 100 מיליון שקל, לדיסקונט 60 מיליון שקל ולמרכנתיל 50 מיליון שקל. נוסף על כך, לרשת יש חובות למחזיקי האג”ח שלה (60 מיליון שקל), לבנק העולמי (40 מיליון שקל) ולספקים וחברות אחרות מקבוצת פישמן (90 מיליון שקל), למשל פישמן רשתות, שהעמידו הלוואות לרשת בעתות מצוקה.

ל"כלכליסט" נודע כי בנק הפועלים הגיע להסכמות עם קרן קלירמרק, שמנוהלת על ידי רז כפרי ואילן לבנון ושמתמקדת בהשקעה בחברות שנקלעו לקשיים ובהשבחתן (הקרן השקיעה למשל בעבר באפריקה ישראל ובאי.די.בי), שלפיהן תרכוש הקרן את הום סנטר באמצעות רכישת החובות לבנקים - 210 מיליון שקל - בדיסקאונט של עשרות אחוזים. אולם בנק דיסקונט מתנגד להסכמות שאליהן הגיע בנק הפועלים. לטענת דיסקונט, הום סנטר שווה יותר. דיסקונט קפיטל, זרוע הבנקאות להשקעות של הבנק, מציעה בימים אלה לשחקנים שונים בשוק - ובהם משפחת זלקינד וקרנות השקעה כמו איפקס וסקיי - לרכוש את החוב הבנקאי בהנחה קטנה יותר. ניסיונות אלה לא זכו עד כה להצלחה. בבנק הפועלים לא רואים את הצעד בעין יפה, וחוששים שהדבר יגרום בסופו של דבר לקלירמרק לסגת מהעסקה. עמדת בנק מרכנתיל לא ידועה, אולם אף שמדובר בבנק בבעלות דיסקונט, עמדתו קרובה יותר, לפי הערכות, לזו של הפועלים.

גם אם תרכוש בסופו של דבר את חלקם של הבנקים בחוב, לא תוכל קלירמרק לבסס סופית את שליטתה בהום סנטר עד שתגיע להסדר עם בעלי החוב האחרים — מחזיקי האג"ח (ובראשם חברות הביטוח מגדל וכלל, שגם משקיעות בקלירמרק). באופן תיאורטי, הקרן יכולה לרכוש את החוב לבנק הפועלים בלבד, המהווה 25% מהחוב הכללי, ואחר כך לפתוח במשא ומתן עם בעלי המניות האחרים. ואולם זוהי טקטיקה מסוכנת יותר מבחינתה, בשל החשש כי לא תצליח להשלים את התהליך.

היסטוריה של חובות

פישמן רכש את הום סנטר ב־1999 מידי ספי שלגי, אחי טיבר ולוי קושניר לפי שווי של 64 מיליון דולר, ומאוחר יותר מיזג אותה עם רשת הנדימן שהיתה בבעלותו. בשיאה הגיעה הרשת לשווי של 400 מיליון שקל, אולם באמצע העשור הקודם היא נקלעה לחובות שאילצו את פישמן להזרים לתוכה מכיסו 130 מיליון שקל ב־2013־2014. הרשת לא הצליחה לשרת את החובות האלה, וזה כשש שנים שהיא מפגרת בתשלומים לבנקים. ב־2015, לאחר מינוי בנו של פישמן, אייל, לתפקיד המנכ”ל, החלה תוכנית התייעלות מסיבית שעצרה את ההידרדרות של הרשת. התוכנית הביאה בין היתר לסגירת שישה סניפים, למימוש נכסים בהיקף של 95 מיליון שקל, להקטנת שטחי חנויות ולפיטורי 220 עובדים. אולם למרות ההתאוששות, הום סנטר איננה מצליחה לעבור לרווחיות. הכנסותיה אמנם עומדות על כ־860 מיליון שקל בשנה, אך בשורה התחתונה היא מפסידה כמה מאות אלפי שקלים בכל שנה.

אליעזר פישמן צילום: עמית שעל

הנאמן נגד הילדים

בנק הפועלים מחזיק בשעבוד על 89% ממניות הום סנטר בשל הלוואה בהיקף של 1.5 מיליארד שקל שנטל ממנו פישמן בעבר באמצעות חברת נכסי פישמן. 11% נוספים מוחזקים על ידי פישמן רשתות שבבעלות ילדיו של פישמן. מניות אלו מוגדרות מניות בכורה והבעלות עליהן מזכה את בעליהן ב־60% מהתמורה שמתקבלת ממכירת הרשת. מניות אלו עומדות במרכזו של מאבק בין ילדיו של פישמן לנאמן שמונה לנכסיו בעת שהוכרז פושט רגל ביוני האחרון - יוסי בנקל. בנקל טוען כי המניות האלו שייכות לקופת הכינוס, ולא לילדיו של פישמן, משום שלטענתו הן הוברחו על ידי פישמן לבני משפחתו.

על פניו מדובר בוויכוח חסר משמעות לעסקה שעל הפרק, משום שבכל מקרה החברה שייכת לנושיה. אם הום סנטר לא תימכר ותצליח לממש את התחזיות שלה, שלפיהן בתוך חמש שנים תגיע החברה לרווח תפעולי־תזרימי (EBITDA) של 60 מיליון שקל בשנה, הרי ששווי החברה יעלה ובהתאם לכך גם שווי המניות שבמחלוקת, שתיהפך לריאלית יותר בתרחיש כזה.