הנפקת מטבעות וירטואליים: סדר עולמי חדש או הונאת פירמידה?

"אל תשתמשו במונח ICO אם אתם לא רוצים ללכת לכלא", אומרת יזמת הביטקוין מרגו אבידיסיאן. היא רק חצי מתלוצצת. אבידיסיאן (Avedisian) היא לא היחידה שמסבירה ל"כלכליסט" שמי שבאמת פעיל בזירה הלוהטת של הנפקת מטבעות וירטואליים, מעדיף שלא להשתמש במונח הטעון הזה. "הוא מדליק נורות אזהרה אצל רשות ניירות ערך, שלא מאוד ידידותית לתעשייה. אנחנו לא רוצים למשוך יותר מדי את תשומת הלב שלה".

אבל גם אם היזמים עצמם היו מעוניינים בשקט תעשייתי, המונח ICO, ראשי התיבות של "הצעת מטבעות ראשונית", זוכה בחודשים האחרונים לבאזז מטורף. ואין פלא: באמצעות הנפקות כאלה עוד ועוד סטארט־אפים מצליחים לעקוף את תעשיית ההשקעות המסורתית וגם את הרגולטורים ולגייס מיליוני דולרים. לא רק זה, אלא שבחלק לא מבוטל מהמקרים, היזמים שמגייסים את הכסף נדרשים להציג למשקיעים רק מאמר טכני קצר שמתאר את החזון — ולצדו את ההבטחה להיות חלק מתנועה חדשה שתעצב מחדש את העולם, ובמיוחד את המערכת הפיננסית. זה מספיק כדי לגייס סכומי עתק בשניות.

בחודשים האחרונים הנפקות המטבעות צברו תאוצה, וכיום מדובר במיליונים רבים שמגויסים בקצב מסחרר. בנקור (Bancor) הישראלית גייסה לפני שבוע 153 מיליון דולר בשלוש שעות, לפיתוח פרוטוקול המרת מטבעות; נוסיס (Gnosis) גייסה 12.5 מיליון דולר בעשר דקות, לבניית פלטפורמה לחיזוי אירועים; ברייב (Brave) גייסה 35 מיליון דולר ב־24 שניות, לצורך פיתוח דפדפן; אראגון (Aragon) גייסה 25 מיליון דולר בתוך 15 דקות, לפרויקט ביזור חברות. מי שעשויה להאפיל על כולן היא טזוס (Tezos). לפי חלק מההערכות, הנפקת המטבעות שלה בשבוע הבא אמורה להגיע לסכומים של מאות מיליוני דולרים.

מרגו אבידיסיאן. "אל תשתמשו במונח ICO אם אתם לא רוצים ללכת לכלא"

יש מי שרואים בגל הנפקת המטבעות סוג חדש־ישן של הונאה, מעין פירמידה מעודכנת לעידן הביטקוין. אבל התחום מושך אליו גם משקיעים מבוססים ומוכרים, כמו למשל המיליארדר האמריקאי טים דרייפר. דרייפר, איש הון סיכון ותיק שהיה בין המשקיעים בסקייפ ובביידו, עלה לכותרות כשקנה ב־2014 ביטקוינים שאותם החרימו רשויות החוק מאתר silkroad, ובשבוע שעבר היה בין המשקיעים בבנקור. ל"כלכליסט" הוא מסביר שמבחינתו יש היגיון כלכלי וחברתי ברור בגל ההנפקות האחרון. "ההצלחה של ביטקוין ושל ICO כמו בנקור", אומר דרייפר, "רק ממחישה עד כמה אלה שאינם נהנים משירותי מערכת הבנקאות נואשים לזכות בשירותים כאלה, וכך לשרוד באמצעות פלטרפורמה כלכלית שכרגע הממשלות לא מספקות להם".

"כל השקעה היא מסוכנת, ואפשר לראות בהשקעה במטבעות האלה ספקולציה", מוסיפה אבידיסיאן. "אבל לחלופין, אפשר לראות בה השקעה במשהו שיכול להכניס ממד של אחריות למערכות כלכליות מסורתיות שגדושות בהתנהלות מפוקפקת. אני רוצה להאמין שהזינוק בפופולריות של ההנפקות האלה נובע מהרצון של אנשים לתמוך בשינוי שמייצגת טכנולוגיית הבלוקצ'יין" — עוד נשוב לטכנולוגיה הזאת — "ולקחת חלק בתנועה שיכולה לשנות את האופן שבו העולם פועל".

מטבעות ללא תמורה

זה לא מקרי ש־ICO (הצעת מטבעות ראשונית) מצלצלת כמו IPO (הצעת מניות ראשונית). הרעיון דומה: חברה מגייסת כסף מהציבור תמורת נכס שעשוי לספק תשואה עתידית. אך בזה מתמצה הדמיון. במקרה של הנפקת המניות, המשקיעים רוכשים נתח מחברה קיימת, שספרי החשבונות שלה עברו בחינה מדוקדקת. בהנפקת מטבעות, להבדיל, המשקיעים קונים כסף דיגיטלי שנוצר ונשלט על ידי המפתחים, ואמור לשמש לפרויקט שעדיין לא פותח. וההבדל העיקרי: הכסף שלהם לא קונה נתח מהחברה.

למעשה, אפשר לראות בהנפקת המטבעות שילוב של שתיים מההתפתחויות הפיננסיות הבולטות של המאה ה־21. מצד אחד, מימון המונים באינטרנט. זה הרעיון שעומד, למשל, מאחורי הקמפיינים של קיקסטרטר, שמאפשרים לציבור הרחב לתמוך בפרויקטים יצירתיים, ולפעמים גם לקבל עבורם תמורה, כמו צידנית דיגיטלית או שעון חכם. מצד שני, מטבעות וירטואליים, כמו ביטקוין למשל. כשמחברים את שניהם יחד, מקבלים מימון המונים באמצעות הנפקת מטבעות.

המטבעות האלה, כאמור, לא מייצגים אחזקה בחברה, כמו מניות רגילות. הם לא מייצגים חוזה שמבטיח למשקיעים תשלומי ריבית וקרן במועדים קבועים, כמו אג"ח. והם גם לא דומים למטבעות שמגובים על ידי מדינה (מה שמכונה כסף "פיאט"). כל מה שמקנה למטבעות החדשים את ערכם הוא הביקוש מצד המשקיעים, שסבורים מצדם כי יום יבוא ולמטבעות יהיה שימוש, בזכות הפרויקט שהם משתלבים בו, ולכן גם ערך אמיתי. לחלופין, המשתתפים בהנפקות פשוט מאמינים שיוכלו למכור את המטבעות האלה למישהו אחר במחיר גבוה יותר.

ויש עוד הבדל חשוב בין הנפקת מניות לבין הנפקת מטבעות. כאשר חברה כמו סנאפ או פייסבוק מגייסת מניות בבורסה, היא עושה זאת תמורת דולרים שנכנסים לקופתה ולכיסי הבעלים. אבל כאשר הסטארט־אפים שמנפיקים מטבעות מודיעים על גיוס בשווי עשרות מיליוני דולרים, הם לא באמת מגייסים דולרים. תמורת המטבעות החדשים שאותם הנפיקו, היזמים מקבלים מטבעות וירטואליים אחרים, בעיקר ביטקוין או את'ר. כך נוצרות שכבות על גבי שכבות של מטבעות דיגיטליים, שנסחרים במעגל סגור של בורסות וירטואליות. מסובך. 

טים דרייפר, המייסד המיליארדר של קרן ההון סיכון D צילום: בלומברג

"זה לא משהו שאני פשוט יכולה להסביר לאמא שלי בטלפון. אפילו לרכוש ביטקוין זה יחסית מסובך, שלא לדבר על להשתתף במכירת מטבעות", אומרת אבידיסיאן, יזמת סדרתית ומי שליוותה גיוסים רבים, כמו אלה של נוסיס ואת'ריום, והגיעה לישראל בשבוע שעבר לכנס D10e בנושא ביזור. היא בלטה בין המשתתפים. "ב־2013 כינו אותי האשה המובילה בביטקוין", אבידיסיאן צוחקת. "האמת היא שהייתי האשה היחידה בביטקוין".

אולי דווקא עדיף שהתחום הזה יהיה לא נגיש לאמא שלך ובכלל לציבור הרחב?

"אני לא יודעת למה שתרצי להשקיע הרבה כסף בזה. אלו דברים שעדיין לא נוסו. במכירת האת'ר, למשל, השקעתי רק חצי ביטקוין, שבסוף הפך להרבה כסף. אבל זה היה רק ניסוי קטן בהשקעה קטנה יחסית. לרכוש מטבעות באלפי דולרים זה לא משהו שהייתי ממליצה עליו".

פיקוח? מה פתאום פיקוח?

אבידיסיאן התגלגלה לתחום במקרה. "ב־2012 פגשתי במסיבה את המייסד של טרדהיל (אחת מהפלטפורמות הראשונות להמרת מטבעות וירטואליים, ו"א). הוא חיפש מנהלת פיתוח עסקי, היה בדרך לפגישה בסן דייגו והיה לו כרטיס טיסה מיותר". חמש שנים מאוחר יותר, אבידיסיאן כבר ידועה כ"מלכת הביטקוין". באופן כללי, יש לא מעט תארים מפוצצים בסצנה: יאני מלאהוב (Malahov), יזם שהשלים גיוס בשני סבבים של 30 מיליון דולר בהנפקת מטבעות לפרויקט aeternity, מכנה את עצמו "הסנדק של פרויקט את'ריום". הוא בתחום ארבע שנים.

למעשה, כל סצנת המטבעות הווירטואלים היא בת פחות מעשור. הופעת הביטקוין, הרגע המכונן שהוליד את הסצנה הזאת, התרחשה רק ב־2009. ומכאן ההיגיון בכל הכינויים: בתחום כזה צעיר, אין מי שישמש דמות קונצנזוס. במקום זה הקהילה גדושה בכאלו שהכריזו על עצמם כסמכות מקצועית, ובאחרים שקיבלו כינויים שמרמזים על סוג של מוניטין.

אבל כאשר מדברים עם היזמים השונים בתחום, כולם בכל זאת מדברים על אותה מהפכה: הבלוקצ'יין. זו הטכנולוגיה שעליה מבוססים הפרויקטים השונים שמגייסים עכשיו כסף בהנפקות מטבעות. זו גם הטכנולוגיה שעליה מבוסס הביטקוין, וגם המתחרה שלו, מטבע האתר (Ether). בקצרה, טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאפשרת ניהול של בסיס נתונים מבוזר. במקום במחשב אחד מרכזי, בסיס הנתונים הזה רץ במקביל על מחשבי המשתמשים, ומתעדכן אצל כולם. כך נעלם הצורך במתווכים שיקשרו בין המשתמשים השונים, ובכלל בניהול מרכזי. יש גם הסבר לשם: בלוקצ'יין מורכב מלבנים (בלוקים) של מידע מאומת. כל בלוק מכיל את המידע החדש, וגם את המידע של הבלוק שנוצר לפניו. כך נוצר חיבור בין הבלוקים השונים, שיוצר מעין שרשרת (צ'יין) שהופכת את המידע למוגן מפני רמאות.

עד כאן ההסבר הטכני. אבל הבלוקצ'יין הוא "הרבה יותר ממוצר טכנולוגיית מידע. זו תנועה שמשנה את העולם", מסביר ל"כלכליסט" מייסד ספייר (Sphre) דרן סימור, מומחה אבטחת מידע שעבד בעבר בענקיות כמו יבמ ו־HP. "אנחנו רוצים להיות חלק מהתנועה שתייצר אינטרנט הוגן, שתפסיק את ניצול המידע הפרטי של בני אדם", הוא מספר על החברה שלו.

"היום אנחנו משתמשים בשירותים של פייסבוק וג'ימייל כמו עדר כבשים. מרבית האנשים לא מבינים על מה הם מסכימים כשהם מאשרים הסכמי פרטיות, ואז החברות האלה לוקחות את המידע, ומוכרות אותו במיליארדים ומתעשרות על גב המשתמשים. אם נצליח לפתור את בעיית הפרטיות של הזהות הדיגיטלית, נוסיף ערך גדול לאינטרנט וגם למשתמשים שיוכלו סוף סוף להיות חלק מהמנגנון הכלכלי העצום של האינטרנט".

טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאפשרת ליצור בקלות רבה את המטבעות החדשים (או "אסימונים", כפי שהם מכונים לעתים). אחר כך המטבעות האלה משמשים כבסיס לפרויקטים שהם מממנים. כך, למשל, בחזון מאחורי ספייר, החברה של סימור, כל משתמש ייתן לספייר קצת מידע פרטי, שאותו החברה תוכל למכור בפרסום ממוקד. על כל פרסומת ממוקדת שתופנה אליהם, המשתמשים יקבלו בתמורה תשלום זעיר במטבע שאותו הנפיקה ספייר: XID. בגלל שהם משמשים חלק בלתי נפרד מתפקוד המוצר של ספייר, הערך של המטבעות שאותם הנפיקה אמור לשקף בעתיד את הצלחת המודל של החברה.

איך בדיוק להגדיר את שטף המטבעות המונפקים בימים אלה? האם הם מהווים ניירות ערך? אם כן, אולי הנפקת מטבעות צריכה להיות כפופה לפיקוח, בדיוק כמו הנפקות ניירות ערך אחרות. השאלות האלה מעסיקות בימים אלה את רשות ניירות ערך האמריקאית, ומכאן חוסר הרצון של היזמים בתחום לדבר על "הנפקה". עד שהאמריקאים יחליטו, מי שכבר ממלאות את החלל הן סינגפור, שוויץ, יפן, אסטוניה וליכטנשטיין, שמשמשות חוף מבטחים למרבית הפעילות הקשורה לביטקוין.

דרייפר, משקיע ההון סיכון, לא מחבב רגולציה, ומבחינתו אין כאן שאלה: "אנשים שסוחרים במטבעות, הם לא משקיעים שקונים מניות". דרייפר, שהפך בשנים האחרונות למאמין אמיתי ומשתתף פעיל ב־ICO (ולא מפחד לקרוא להם ככה), טוען שרגולציה תעשה יותר רע מטוב, וגם מזיקה למדינות הקפדניות מדי. "האם צריך להגן על אנשים שקונים יורו? אני לא רוצה עוד רגולציה 'שתגן' על אנשים מעצמם — היא רק הופכת את העניים לעניים יותר".

בהלה לזהב דיגיטלי

אם שואלים את מלאהוב ("הסנדק" של את'ריום), כל הדיון בשאלה האם המטבעות החדשים הם ניירות ערך או לא הוא אנכרוניסטי ומחמיץ את העיקר. "הדיון של הרגולטורים בנושא דומה לדיון שהתקיים לפני 30 שנה לגבי האינטרנט. באותה תקופה הרשויות שאלו איך או האם צריך למנוע מאנשים מכל העולם לדבר זה עם זה. היום השאלה היא איך או האם צריך למנוע מאנשים גישה בדלת האחורית למערכת הפיננסית", הוא אומר ל"כלכליסט".

ההשוואה של מלאהוב מסבירה במידה לא מועטה את התלהבות המשקיעים: תארו לעצמכם שהייתם משקיעים באינטרנט בראשית הדרך. האינטרנט הרי שינה את העולם ויצר ערך כלכלי עצום. הבלוקצ'יין אמור לעשות אותו הדבר וליצור גם הוא מעין אינטרנט, לא של מידע אלא של ערך.

מנגד, מעטים האנשים שמבינים עד הסוף מהו בלוקצ'יין, איך נוצר מטבע וירטואלי, ואיך נקבע ערכו. התוצאה היא חוסר ודאות והתנהגות ספקולנטית, שהופכים את המטבעות לתנודתיים להחריד. רק מתחילת השנה זינק האת'ר ביותר מ־5,000% והביטקוין שילש את ערכו וחצה אף רף 3,000 הדולרים למטבע. אפילו פרויקטים שמנפיקים מטבעות חדשים ממהרים להמיר את הגיוס למגוון רחב של מטבעות כדי לא להיפגע יותר מדי מהתנודתיות.

דרן סימור. "אנחנו רוצים להיות חלק מהתנועה שתייצר אינטרנט הוגן"

מלאהוב מבקש להאיר עוד בעיה: מהירות הבזק של ההנפקות חותרת תחת קווי היסוד האינטלקטואליים של הבלוקצ'יין, שאמור לייצג דמוקרטיזציה של המערכת, ולא לתת יתרון למיעוט קטן. הוא מתעכב, למשל, על הדוגמה של נוסיס, שגייסה 12.5 מיליון דולר בעשר דקות. "איך זה יכול להיות הוגן כלפי המשתתפים למכור 5% מהמטבעות של הפרויקט בזמן כל כך קצר?", הוא שואל. מלאהוב מוסיף שכאשר גייס 30 מיליון דולר לפרויקט שלו בשבוע שעבר, "בחרנו לגייס בלי מכירה מוקדמת, ולאט, כדי להיות שקופים והוגנים". גם סימור מדבר על מציאות של "הנפקות על סטרואידים". לא קשה היום לייצר הייפ סביב הנפקות, הוא מוסיף.

יותר מזה. המציאות העגומה היא שאף שתחום המטבעות הווירטואליים מבוסס על הצפנה ואבטחת מידע, המטבעות האלה לא הפגינו עד כה חסינות לפגמים אנושיים. מרבית יחסי הציבור ופעילות טרום ההנפקה מתבצעות באתר האינטרנט של הסטארט־אפ המנפיק, מה שהוליד לא מעט תלונות על היעדר מידע אמין וזמין. מורכבות הטכנולוגיה, מהירות ההנפקות והאנונימיות שמאחורי אחזקת מטבעות וירטואליים כבר הולידו שורה של תרמיות וכשלים שהפכו לחלק בלתי נפרד מסצנת ה־ICO.

התרמית הידועה ביותר היא כנראה זו של OneCoin. בסוף אפריל, ביום שבו נוסיס גייסה את מיליוני הדולרים שלה, פרצו רשויות החוק לכנס שיווק של OneCoin בדובאי ועצרו 18 מעובדיה. החברה, ששיווקה את עצמה כביטקוין הבא, הצליחה, לפי ההערכות, להלבין באמצעות בנקים ברחבי אירופה 350 מיליון דולר שהשיגה במרמה מהציבור במשך יותר משנה. מאז הוקפאו נכסיה של OneCoin, חלק מעובדיה הפכו למבוקשים, והיא הוגדרה תרמית פונזי על ידי בנקים מרכזיים באירופה ודרום־מזרח אסיה.

גם שורת קוד בעייתית יכולה להוביל למפח נפש לא קטן. במאי 2016 גייס פרויקט ה־DAO של הסטארט־אפ Slock.it 150 מיליון דולר והיה ל־ICO הגדולה ביותר (אף שקיים ויכוח אם מדובר ב־ICO). החזון מאחורי DAO היה ליצור קרן השקעות אוטונומית מבוזרת, ראשונה מסוגה בעולם, שתנוהל באמצעות מערכת של חוזים חכמים מוצפנים שנשענים על הקוד שפיתח פרויקט את'ריום. לרוע מזלו של ה־DAO, כחודש אחרי הגיוס הצליח האקר לגנוב מהמערכת 3.6 מיליון מטבעות את'ר, שהיו שווים 50 מיליון דולר באותה תקופה. למזלם של המשקיעים, הפרוטוקול שעליו נשען ה־DAO מנע מההאקר לפדות את ההון במקום ומרביתו הושבה למשקיעים.

אפילו חלק מהמטבעות שקיימים ונסחרים היום, חלקם בשווי שוק מצטבר של יותר ממיליארד דולר, מוגדרים על ידי חלק מהקהילה הקריפטוגרפית כהונאה: כנכסים שלא מייצגים ערך, אלא מהווים מניפולציה מצד המפתחים שמוכרים, קונים ולעתים אף מוחקים מטבעות מהמסחר כדי לווסת את מחירם בשוק. חלק מהאשמות והוויכוחים הפנימיים יצרו פלגים בקהילה ואף הביאו לפיצולים של מטבעות. למעשה, לפעמים מתקבל הרושם שחלק לא מבוטל מהאנרגיות של חברי הקהילה מוקדש לביקורת קטלנית על הפרויקטים של עמיתיהם או על מבנה ההנפקות שלהם. אבל כל זה לא מצליח לעצור את בהלת הזהב הדיגיטלית.

הנפקת הענק שבפתח

אבל למרות השערוריות ועודף ההייפ, יש גם משקיעים שמגיעים מהמיינסטרים של עולם הטכנולוגיה ומתעניינים בתחום. "כמודל, ICO היא מאוד מעניינת", אומר ל"כלכליסט" אדן שוחט, שותף־מנהל בקרן ההון סיכון "אלף", חבר בוועד המנהל באיגוד הביטקוין הישראלי, ופעיל ותיק בתחום. בשונה ממשקיעי הון סיכון רבים, שוחט לא נרתע מהנפקת המטבעות, אף על פי שבעצם, מודל מימון הזה מתחרה במודל העסקי של קרנות ההון סיכון, שמשקיעות גם הן בסטארט־אפים בתחילת דרכם. "יש ל־ICO שני יתרונות מובנים משמעותיים על הנפקת בעלות (אקוויטי)", הוא מסביר. "קודם כל, הנפקת מטבעות יוצרת נזילות מלאה מיידית. המטבעות סחירים ומה שלא מכרתי לציבור אני יכול לתת כמשכורות, ולעובדים יש גישה לנזילות כשהם מקבלים חלק מהמטבעות בהנפקה.

״היתרון השני נוגע לערך המטבע. בשונה ממניות, המטבע קשור להצלחת המוצר. הוא מבטא יכולת. למשל, אם מישהו רוצה לפתח מתחרה לדרופבוקס, המטבע שהוא מוכר מגלם את הזכות והעלות לאחסן מידע. הבעיה היא שכרגע רוב הערך של אותם מטבעות הוא ספקולטיבי לחלוטין, זה כמו חוזי חיפוש נפט. לא ברור שייצא מזה משהו: יכול להיות שהמוצר לא ייצא".

אדן שוחט. "יש להנפקת מטבעות יתרונות, אבל רוב הערך של המטבעות ספקולטיבי לגמרי. זה כמו חוזה חיפוש נפט" צילום: עמית שעל

שוחט גם מוסיף הסבר להיקף הענק של הגיוסים האחרונים. בגלל הזינוק האדיר בשער הביטקוין והאתר, ולמשקיעים יש הרבה יותר כסף ביד, "הנכסים שבהם משתמשים לקנייה הם אותם מטבעות שזינקו מאוד בתקופה האחרונה. זאת אומרת הרבה מהכסף שמגויס זה כסף שכמעט ניתן בחינם".

מי שצפויה לשבור את שיאי הגיוס, כך מסתמן, היא הנפקת טזוס בשבוע הבא. בפרויקט של טזוס אפשר גם לראות עוד עדות לכניסת המיינסטרים לסצנת המטבעות האלטרנטיביים. המייסדים שלו הם בני הזוג ארתור וקייטלין ברייטמן: הוא, יוצא גולדמן זאקס. היא, יוצאת קרן הגידור האגדית ברידג'ווטר. הרעיון בבסיס טזוס הוא לפתור את בעיית המשילות שקיימת בשיטת הביזור של הבלוקצ'יין, שהובילה לא אחת לסכסוכים ולעתים לפיצולי מטבעות. במרץ השנה מחלוקת כזו שלחה את הביטקוין לנפילה של 20% ביומיים עד שהושגה פשרה. טזוס מציעה, בין היתר, את האפשרות לשנות פרוטוקולים בצורה דמוקרטית.

להבדיל מפרויקטים אחרים, טזוס מגיעה להנפקת המטבעות אחרי שכבר גייסה השקעה ראשונית מתעשיית ההון סיכון. גם הנפקת המטבע שלה זוכה לתמיכה מהתעשייה: דרייפר צפוי להשתתף בה, ואילו פוליצ'יין, קרן גידור שבה השקיעה קרן ההון סיכון הנודעת אנדריסן הורוביץ, השתתפה במכירת מטבעות מוקדמת של החברה.

זו אינה הסיבה היחידה שבגללה טזוס זוכה להד תקשורתי. להנפקה שלה יש אלמנטים יוצאי דופן. ראשית, אין תקרת גיוס קשיחה, מה שיכול להסתיים בגיוס ושווי עצום לטזוס, שיכול גם להפר את שיווי המשקל בשוק המטבעות הווירטואליים. שנית, המייסדים לא רק מקבלים 10% מהמטבעות המונפקים, אלא 8.5% מהכנסות ההנפקה במטבעות רגילים (כמו דולר או יורו), מה שעשוי להפוך את הברייטמנים למולטי־מיליונרים ברגע.

בועה שתשנה את העולם

אבל בואו נחזור מגיוס מאות המיליונים של השבוע הבא ל־12.5 מיליון הדולרים שגייסה נוסיס בחודש אפריל. על פניו, זה גיוס פחות מרשים, גם כאשר משווים אותו לגיוסים של בנקור או ה־DAO. אלא שהפרויקט הקטן מכר רק חמישית מהמטבעות שהנפיק. למעשה, נוסיס סיימה את ההנפקה בשער שהקנה לכלל המטבעות שלה שווי בלתי נתפס של 300 מיליון דולר, זאת לפני שביצעה אף לא סבב גיוס הון אחד. המטבעות שנמכרו ב־30 דולר ליחידה אז נסחרים עכשיו במחיר של 240 דולר, כך שהיום נוסיס מחזיקה תיאורטית במטבעות בשווי של כ־1.9 מיליארד דולר. מדובר בחברה שאין לה עדיין מוצר. אין פלא שאפשר למצוא לא מעט קולות סקפטיים שמשווים את המצב הנוכחי בשוק לימי בועת הדוט.קום. גם אז היתה נהירה חסרת מעצורים להשקיע בנכסים שהיה קשה להגדיר את שוויים הכלכלי.

היום רשומים ב־angelist כ־650 סטארט־אפים של בלוקצ'יין שמציעים חלום, שלפי ההערכות צפוי להתממש רק בעוד 10–20 שנה. בינתיים המשקיעים מזרימים כסף לכל מה שנראה כאילו יש לו סיכוי להצליח, לא רק מאמונה בטכנולוגיה, אלא גם מתוך החשש לפספס ICO. החשש שהוליד אתרים ייעודיים שמרכזים ומעדכנים ללא הרף את ההנפקות המתקרבות, ויוצרים הייפ סביב הנפקות חדשות.

לדרייפר חשוב לציין שלא כל ההחלטות שלו מונעות מכסף. חלק מהמטבעות, הוא אומר "ישנו את העולם, ואני רוצה להבטיח שזה יקרה".

היזמים עצמם חיים את הטכנולוגיה. מלאהוב, יליד בולגריה, מספר כי ההתעניינות שלו בתחום החלה בגיל צעיר, בעקבות המשבר הכלכלי עם התפרקות ברה"מ ואי־השוויון שנוצר בעקבותיה. היום הוא מתנהל כנווד דיגיטלי, ללא חשבונות בנק או מקום שהוא יכול לקרוא לו בית קבע. "אני מעריך שמטבעות מדינה ייעלמו בסופו של דבר", הוא אומר. "למה שנרצה להמשיך להשתמש במטבעות שנשלטים על ידי בנקים מרכזיים שלא רק מורידים את הערך של המטבעות על בסיס קבוע, אלא גם מודים בכך בפומבי?". הוא היה רוצה להקים פלטפורמת בלוקצ'יין קלה ומהירה, שתשמור על פרטיות המשתמשים.

סימור, המייסד של ספייר, מדמיין עולם שבו גוגל, פייסבוק ותאגידים דומים ייאלצו לרכוש מאיתנו מידע עלינו, ולא יוכלו פשוט לאסוף אותו מאיתנו כמו היום. למה דווקא הפרויקט הזה? "אני לא מרגיש שבחרתי בזה, אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה. זו שליחות, לא עבודה".