ויגודמן הוא המנכ"ל הרביעי שטבע מחליפה תוך עשור - וזאת אשמת הדירקטוריון

מה דעתך על מניית טבע:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

ויגודמן הוא המנכ"ל הרביעי שטבע מחליפה בתוך עשור בלבד. זוהי תחלופה מהירה מדי אפילו לחברות סטארט אפ. בנוסף, ויגודמן הוא השלישי מתוך הארבעה שלא עוזב בנסיבות טבעיות, אלא כשהוא נבעט על ידי הדירקטוריון. ב-2007 היה זה ישראל מקוב שלכאורה מונה בברכתו של המנכ"ל ובהמשך היו"ר האגדי של טבע אלי הורביץ, אך בהמשך התגלו ביניהם חילוקי דעות עמוקים. ב-2014 היה זה ג'רמי לוין שנשלח הביתה אחרי כהונה קצרה במיוחד שהסתיימה בטונים צורמים.

ויגודמן, שהיה לאורך שנים בדירקטוריון של טבע, אליו הובא על ידי הורביץ, הכיר את החברה. אבל - הכיר אותה מבחוץ, ללא הבנה אמיתית של מורכבות התהליכים וריבוי הזירות בהן מתמודדת החברה – התחרות, הרגולציה המתהדקת בארה"ב, הזירה המשפטית הסבוכה מעולמות הפטנטים, רכישות ברחבי העולם ועוד לא אמרנו מילה על הצורך בפיתוח תרופות העתיד וסוגיות של כח אדם.

אם היה מדובר במנכ"ל מפוטר אחד ניתן היה לייחס את זה למהלך טבעי של מחזור החיים בחברה, אך ריבוי פיטורי המנהלים בטבע מעלה שאלה שלא קשורה אליהם דווקא, אלא כלפי מי שממנה אותם - הדירקטוריון.

לא מעט חיצי אשמה הופנו בשנים האחרונות כלפי דירקטוריון טבע, בעיקר על ידי המשקיע האקטיביסט בני לנדא וחלקם גם על ידי רוברט קורי, יו"ר מיילן, שניהל עם ויגודמן חליפת מכתבי האשמות עסיסיים עת עשה ויגודמן את הצעד הראשון שלו לכשלון בתפקיד – ניסיון ההשתלטות על מיילן כחצי שנה אחרי כניסתו לתפקיד המנכ"ל של טבע.

דירקטוריון טבע הוא זה שממנה את המנכ"לים. אם שלושה מתוך ארבעה בעשור האחרון מאכזבים עד כדי מהלך חריג של פיטורים, אולי הבעיה היא דווקא בדירקטורים ובכישורי האיתור שלהם? בנוסף, טבע היא חברה נטולת גרעין שליטה, ולכן תפקידו של הדירקטוריון הרבה יותר מרכזי ודומיננטי, בדומה לחברות ענק אמריקאיות אחרות.

אגב עצם העובדה שויגודמן עצמו כיהן שנים אחדות בדירקטוריון טבע, מה שאמור היה להכין אותו לתפקידו כמנכ"ל, מראה כי הדירקטורים בכל זאת משקיפים מבחוץ על החברה ללא הבנה אמיתית של מה שקורה בתוכה.

על רקע זה יש דווקא מקום לאופטימיות לנוכח המינוי של יצחק פטרבורג לתפקיד המנכ"ל, שכן לראשונה מאז מקוב מקבלת טבע מנכ"ל שעשה תפקידים בתוך החברה. פטרבורג שימש במספר תפקידים בכירים בטבע מ-2010 עד שמונה ליו"ר הדירקטוריון ב-2014.

אבל נשוב לדירקטוריון ולא רק ליכולתו למצוא מנכ"ל הולם לטבע, אלא גם לסוגיות של מציאת תחליף לקופקסון ואסטרטגיית המיזוגים והרכישות של החברה. ויגודמן אמנם חתום על כל האירועים השליליים שקרו בטבע מאז כניסתו לתפקידו, אך לא כולם הם מתקופתו ובאשמתו. כך למשל, סוגיית השוחד ברוסיה ובמקסיקו התרחשה כשהוא לא היה המנכ"ל וכך גם נושא הפטנט על הקופקסון לא התחיל בכהונתו. כל אלה היו על סדר יומה של טבע שנים לפני כן, מה שאומר שגם היו על סדר יומו של הדירקטוריון.

יצחק פטרבורג צילום: יונתן בלום

היה זה באחריות הדירקטוריון להטיל על ההנהלה את משימת חייה – למצוא את הקופקסון הבא - או להיערך ליום שאחרי אובדן הפטנט. בפועל נראה כי בעשור האחרון טבע בעיקר זיגזגה בין שני כיוונים אלה, השונים בתכלית אחד מהשני, ודורשים פעולות שונות. בעשר השנים האחרונות, טבע, בהובלת הדירקטורים שלה, שרובם נמצאים שם תקופה ארוכה מאוד, לא החליטה אם היא חברה גנרית שיש לה כמה הצלחות אינובטיות נקודתיות או שהיא חברה אינובטיבית שמסתמכת על רגל גנרית חזקה.

ויגודמן ניסה להכריע לכיוון הגנרי באמצעות רכישת אלרגן, אבל העסקה הזו היתה יקרה מדי והדירקטוריון היה צריך לומר לו זאת. אם לא בעת הרכישה, אז לפחות לאורך החודשים הארוכים שחלפו עד להשלמתה, במהלכם צנחו מניות הפארמה והמחיר הלא נמוך של 40 מיליארד דולר שטבע הסכימה לשלם כבר היה נראה מופרך ממש. הדירקטורים שתקו גם אז וגם כשטבע העמיסה על עצמה חוב עצום שמאיים כעת על מדיניות חלוקת דיבידנד נדיבה ועתיקת יומין.

ויגודמן, בדיוק כמו ג'רמי לוין לפניו, הביא את החזון שלו לטבע. חזון הוא דבר חשוב לחברות ענק שמגיעות לפרשת דרכים, אבל "זקני השבט" שנמצאים שם זמן רב כמו למשל גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, או סול בארר שמונה כעת ליו"ר, הם אלה שצריכים להפעיל מערכת של בלמים ואיזונים כדי למנוע זעזועים חסרי תקדים נוסח אלה שעוברת טבע בשנים האחרונות ואשר מאיימים כבר באופן ממשי על עתידה כחברה עצמאית.

גליה מאור צילום: אוראל כהן