איגוד בתי ההשקעות ידון בהשלכות יישום המודל הצ'יליאני על הפנסיה
בתקופה של ריבית אפסית במשק, עולה השאלה כיצד יוגדר נכס סיכון. המודל אמור להיכנס לתוקף בינואר 2016
- "יש לשלב את חוסכי הפנסיה כמממנים של הבנייה למגורים בישראל"
- פורשים לפנסיה יוכלו לנהל כספי פרישה בעצמם מעבר לקצבת הבסיס בקופת גמל פטורה ממס
- מתי ואיך להעביר את הכסף שלכם לתוכנית פנסיה אחרת
החל מינואר 2016 מצפה המפקחת מגופי הפנסיה לייצר מסלולי חיסכון מותאמי גיל על בסיס עיקרון המודל הצ'יליאני, באופן שרמת הסיכון לחוסכים תרד עם העלייה בגיל החוסך והתקרבותו לגיל פרישה. במקור, ביקשו באוצר להחיל את המודל גם על סכומי הפנסיה הקיימים, אלא שחששות מהשפעות המהלך על שוק ההון בישראל (מכירה מאסיבית של מניות במקביל לרכישות אג"ח ממשלתי מצד הגופים המוסדיים שידרשו להתאים את התיקים המנהלים מאות מיליארדי שקלים, למודל החדש) וכן צורך בחקיקה ראשית כדי לבצע את השינוי, גרמו לסלינגר להחליט ליישם את המודל רק על מצטרפים חדשים.
אלא שלא ברור אם גופי הפנסיה יספיקו להיערך בזמן לשינוי הנדרש וכן לרבים מהם יש השגות על יישום המודל, בייחוד בתקופה שכזו. ל"כלכליסט" נודע כי מחר צפוי איגוד בתי ההשקעות בניהולה של יוליה מורוז להתכנס ולדון ביישום המודל ובהשלכות שלו.
השבוע התבטאה ענת לוין, מנכ"לית כנף, זרוע ההשקעות של כלל ביטוח, חברת הביטוח השנייה בגודלה בישראל, על השלכות יישום המודל הצ'יליאני. במשרד האוצר, שמחייבים את גופי הפנסיה ליישם את המודל, דורשים מהם מצד אחד להפחית את הסיכון של החוסכים עם העלייה בגילם, אך מצד שני לא מגדירים לגופי הפנסיה מהו נכס מסוכן ומהו נכס פחות מסוכן. לוין התייחס לכך וציינה כי בתקופה של ריבית אפסית השוררת במשק כבר שש שנים, ולאחר גל עליות אדיר במחירי הנכסים שנחשבו באופן מסורתי כ"סולידיים" (אג"ח ממשלתיות ואג"ח חברות) לא ברור בכלל אם היום אג"ח ממשלתי סולידי למשל יותר ממניה של חברה כמו אפל.
דורית סלינגר, המפקחת על הביטוח צילום: עמית שעל
אלא שלפי המודל, יידרשו גופי הפנסיה להקטין את רמת הסיכון של החוסכים החל מגיל 50, לאחר מכן מגיל 50-60 ומגיל 60 ועד גיל הפרישה. עוד יידרשו לייצר מסלול ייחודי לכספי פנסיונרים שאמור להיות סולידי במיוחד. בעוד שחוסכים פעילים יוכלו לעצור את מעבר הכספים האוטומטי למסלולים הסולידיים יותר ולבחור להישאר במסלולים יותר מוטי סיכון אם כך יבחרו, פנסיונרים לא יוכלו לשנות את המסלול. אלא שלא ברור כיצד יחליטו גופי הפנסיה להשקיע את כספי החוסכים המבוגרים – האם כל הכסף יושקע באג"ח ממשלתיות עם מח"מ קצר שמניבות היום תשואה ריאלית אפסית ואפילו שלילית?
סוגיה נוספת שצפויה לעלות לדיון היא האופן בו יופחת הסיכון עם העלייה בגיל החוסך. ישנן שתי אופציות שעומדות בפני גופי הפנסיה – האחת – יצירת מספר מסלולים מותאמי גיל – עבור חוסכים עד גיל 50, מגיל 50-60 ומגיל פרישה כאשר בהגיע החוסך לגיל הרלוונטי באופן אוטומטי, אלא אם יבקש אקטיבית אחרת, הוא יעבור למסלול הבא.
החלופה השניה נקראת שיטת ה"קרונות" בהן כל חוסך יכנס למסלול בהתאם לגיל ההצטרפות והמסלול יקטין את הסיכון אוטומטית בהתאם לגיל, מבלי לבצע העברה למסלול אחר אלא תחת אותו מסלול. הבעיה עם שיטת הקרונות היא שאין לה גמישות כמו בשיטת המסלולים במצבי קיצון כמו משבר שמתרחש רגע לפני שיש לבצע את הפחתת הסיכון, באופן שעלול לקבע את ההפסד של החוסך.
נניח למשל שחוסך נמצא בטווח בין גיל 59-60 ובדיוק אז שוק המניות קורס והוא במקביל עובר למסלול עם שיעור מניות מופחת. מצב כזה מונע מאותו חוסך "לתקן" את הנזק שנגרם לו דרך תיקון בשוק המניות. בשיטת המסלולים, יש גמישות למנהל הפנסיה ליזום דחייה בהעברת הכסף למסלול מופחת הסיכון תוך הודעה לחוסך בעוד שבמסלול הקרונות, הפחתת הסיכון היא מובנת ואוטומטית ולא מאפשרת להישאר ברמת הסיכון הגבוהה יותר.
