האיש שהמציא מחדש את הכלכלה המודרנית

ב-22 ביוני יקיימו "כלכליסט" ופסגות את הפסגה הכלכלית בהשתתפות ראשי המשק ואורח הכבוד פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה.

להרשמה לפסגה הכלכלית לחצו כאן 

בבוקר 13 באוקטובר 2008 צלצל הטלפון בחדר המלון בוושינגטון שבו התאכסן פול קרוגמן. הפרופסור לכלכלה ענה לטלפון והיה משוכנע שהאדם בעל המבטא השבדי הכבד המדבר איתו מצדו השני של הקו מנסה למתוח אותו. קרוגמן (57) היה צריך שניות ספורות בלבד כדי להתעשת ולהבין שברגע זה למעשה קיבל את הבשורה על זכייתו בפרס נובל לכלכלה. כבר באותו בוקר פרסם קרוגמן בבלוג הקבוע שלו באתר "הניו יורק טיימס" שורה אחת בלבד: "בוקר מעניין: דבר מצחיק קרה לי הבוקר".

הפוסט, המפנה את קוראיו ללינק להודעה על זכייתו בפרס, קיבל מאז אלפי תגובות. "השבוע הראשון לאחר ההודעה היה סוריאליסטי", אמר קרוגמן בראיון בלעדי ל"כלכליסט" בדצמבר 2008, כחודשיים לאחר אותה שיחת טלפון שבישרה לו על הזכייה ושבועיים בלבד לאחר שקיבל את הפרס בשבדיה. "לאחר ההודעה הרגשתי כאילו אני ממש בגן עדן, אבל זהו.

אחר כך התחושות שקעו עד לטקס חלוקת הפרס עצמו. קשה לי לומר שהיחס אליי השתנה בעקבות קבלת הפרס, אבל מה שבטוח, אני מקבל מאז הרבה יותר טלפונים", הוא אומר בצניעות.

פרס נובל שהוענק לקרוגמן בטקס חגיגי לפני שנה וחצי ניתן לו על תרומתו להבנת יסודות המסחר הבינלאומי, והתבסס על מודל שהציע להבנת הנושא כבר בשנת 1979. שמו של קרוגמן מוזכר כיום בנשימה אחת עם אחד מאבות הכלכלה הקלאסית - הכלכלן בן המאה ה־19 דיוויד ריקרדו, שהניח את היסודות לתורת המסחר הבינלאומי. בבסיס המודל של קרוגמן עומד ניתוח הקשר שבין יתרון הגודל בייצור ("Economies of Scale") לבין ההתמחות של מדינות מסוימות בענפי תעשייה מסוימים.

מנימוקי ועדת הפרס עולה שהמודל של קרוגמן, שבו הגדיר למעשה מחדש את תיאוריית הסחר הבינלאומי, היה תוספת ממשית להבנת הכלכלה המודרנית, וסיפק כלים לשאלות החשובות ביותר המתעוררות בהקשר זה כגון: כיצד אנו מושפעים מן הגלובליזציה? מהן השפעותיו של המסחר הבינלאומי? מדוע ישנה נהירת אוכלוסין מהאזורים הכפריים לאזורים העירוניים? ועוד. קרוגמן היה הזוכה היחיד בפרס בסך של כ־10 מיליון קרונות שוודיות (כ־1.4 מיליון דולר).

במודל שפיתח הראה כי המסחר הבינלאומי מבוסס על היתרון היחסי שיש לכל מדינה, יתרון המושפע בעיקר משני גורמים - יתרון הגודל ורצונם של הצרכנים בגיוון ("Diversify"). קרוגמן שילב במודל שלו גם את נושאי עלויות ההובלה והשינוע, והניח את היסודות למודל חדש למסחר בינלאומי (NTT - New Trade Theory) הנקרא על שמו.

בראיונות שהעניק קרוגמן לתקשורת לאחר שנודע על זכייתו בפרס סיפר כי פנה ללימודי הכלכלה בהשראת ספריו של סופר המדע הבדיוני אייזיק אסימוב. בספריו של אסימוב נכתב שמדעני העתיד משתמשים בתחום ה"פסיכו־היסטוריה" כדי להציל את האנושות, אבל מאחר שאין תחום לימודים כזה הוא פנה לכלכלה, תחום שנראה לו הכי קרוב למה שתיאר אסימוב בספריו.

פול קרוגמן. "בוקר מעניין: דבר מצחיק קרה לי הבוקר" צילום: אי פי אי

יועץ לממשל רייגן

את הקריירה האקדמית שלו החל קרוגמן בראשית שנות השבעים, עת סיים את התואר הראשון שלו בכלכלה באוניברסיטת ייל. את לימודי הדוקטורט סיים בשנת 1977 ב־MIT. לפני שהצטרף לסגל ההוראה של אוניברסיטת פרינסטון בשנת 2000 הספיק קרוגמן ללמד באוניברסיטאות ייל,MIT , UCLA, לונדון סקול אוף אקונומיקס (LSE) הבריטית ואוניברסיטת סטנפורד. קרוגמן ידוע כאחד הכלכלנים הנגישים ביותר לקהל הרחב, ואת מאמריו הוא מפרסם בין היתר בעשרות כתבי עת הנגישים לציבור כדוגמת Harvard business review ו־Scientific American. בנוסף מתפרסמים מאמריו בקביעות ב"ניו יורק טיימס". בשנים 1982–1983 עבד קרוגמן בבית הלבן בעת כהונתו של הנשיא רונלד רייגן כחבר בסגל מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא.

קרוגמן פרסם יותר מ־25 ספרים, כשאחד המפורסמים ביותר בהם הוא: "The Return of Depression Economics" - "כלכלה בימי משבר" שראה אור בגרסתו הראשונה ב־1999. הספר היה לרב מכר מיד עם הוצאתו ותורגם לעשרות שפות ברחבי העולם, בין היתר מפני שהוא הוגש לקוראים בשפה ברורה כל כך. אחד הנושאים הבולטים שאותם תקף קרוגמן בספרו הוא העשור האבוד של יפן בשנות התשעים של המאה הקודמת. קרוגמן טען שהמדינה האסייתית נקלעה למשבר נזילות מכיוון שהבנק המרכזי שלה לא יכול היה להוריד מספיק את שיעור הריבית כדי לעצור את הסטגנציה הכלכלית, מתוך חשש להתפרצות אינפלציונית. בהמשך אף טען הפרופסור כי במהלך המיתון העולמי של תחילת העשור הקודם היה צורך במדיניות פיסקאלית מרחיבה יותר. זאת כדי למנוע מהמדינות המתועשות להיקלע למלכודת נזילות דומה לזו שחוותה יפן, שאומנם הצליחה להיחלץ מהמשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה בעיקר בזכות התאוששות היצוא שלה, אך לאו דווקא בזכות רפורמות כלכליות נכונות שביצעה הממשלה.

בפרספקטיבה של זמן חזה קרוגמן בספרו את מה שעתיד היה להתרחש בעולם עשור לאחר מכן. כבר אז העריך כי משבר כלכלי קשה עומד בפתח, והזהיר מפני שובו של "השפל הגדול" שחוותה ארצות הברית בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. בספרו הסביר קרוגמן לא רק כיצד המשבר יקרה, אלא אף פירט מה יהיה חלקן של הממשלות בו, הציע דרכים להיחלץ ממנו, ואף הסביר כיצד לייצב את הכלכלה העולמית ולהוציאה מהמיתון העמוק שבו היא תשקע.

ספרי חובה באוניברסיטאות

במהלך שנת 2008 ערך קרוגמן מחדש את ספרו זה, שראה אור בישראל בהוצאת "כלכליסט" וידיעות ספרים, ועדכן אותו כדי שישקף בצורה ברורה יותר את השלכותיו של המשבר העולמי האחרון. בגרסה המעודכנת מסביר קרוגמן כיצד נכשלה המערכת הרגולטורית בארה"ב בכך שלא הצליחה להשתלט על המערכת הפיננסית האמריקאית ש"יצאה משליטה", על פי הגדרתו שלו.

קרוגמן ידוע כבעל דעות פוליטיות ליברליות בסוגיות חברתיות וסוציאל־דמוקרטיות הקשורות לנושאים כלכליים. הוא היה ממבקריה החריפים ביותר של מדיניותו הכלכלית של נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' וו. בוש, וידוע כמושפע מאוד מהתיאוריה הכלכלית של ג'ון קיינס. ספר מפורסם אחר של קרוגמן: "International Economics: Theory and Policy" נחשב לאחד מספרי החובה הנלמדים בקורסים של כלכלה בינלאומית באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בעולם, בעיקר בזכות הסבריו המקיפים על מאזני התשלומים, אחד הנושאים העיקריים שעליהם כתב קיינס.

תחום נוסף שבו תרם קרוגמן רבות לחקר הכלכלה הוא המימון הבינלאומי. עוד בשנת 1979 פרסם נייר עמדה שבו טען כי משטרים המאמצים מדיניות של שער חליפין מקובע צפויים למפולת או להיות קורבנות של התקפה ספקולטיבית חיצונית. נייר עמדה זה היה אחד הראשונים בעולם שנתן הסברים למשברי המטבע שקרו לאחר מכן. קרוגמן היה אחד המבקרים הגדולים ביותר של מדיניות שערי החליפין הקבועים שהונהגו בסוף שנות התשעים בחלק ממדינות דרום מזרח אסיה, שהובילה בין היתר למשבר הכלכלי שפרץ באזור זה של העולם בשנת 1997. שנה אחת בלבד לאחר מכן, סמוך למועד פרוץ המשבר הפיננסי ברוסיה, המשיך קרוגמן למתוח ביקורת קשה על המשקיעים בקרן הגידור LTCM שרווחיהם היו תלויים, לדעתו, בשער החליפין הקבוע של הרובל מול הדולר האמריקאי. כתוצאה מהמשבר הכלכלי ברוסיה קרסה קרן הגידור, ורוסיה אף הכריזה על חדלות פירעון של חובותיה.

בסוף 2009 טען קרוגמן כי סין מערערת את ההתאוששות הכלכלית העולמית בכך שהיא מאמצת מדיניות של מטבע חלש, ובכך למעשה מספחת אליה את הביקוש הגלובלי על חשבונן של מדינות אחרות, כולל מדינות עניות. בנוגע לכלכלה הגלובלית העריך קרוגמן באוקטובר האחרון כי "כלכלת העולם עדיין במצוקה, וההתאוששות תמשיך להיות איטית וכואבת, התחזית מאוד מעורפלת, והמיתון בצורת U עשוי להפוך למיתון בצורת W". לדבריו, אף שהגירעונות התקציביים "הצילו את העולם", קרוגמן העריך כי שיעור האבטלה בארה"ב יוסיף לעלות עד תחילת 2011.

"יוון תנטוש את גוש היורו"

בשבועות האחרונים ממשיך קרוגמן להנפיק תחזיות קודרות. לאחרונה חזר וכתב הפרופסור בבלוג שלו כי הוא מעריך שהסכנה שלפיה ארה"ב עומדת בפני עשור אבוד, בדומה לזה שפקד את הכלכלה היפנית, היא מוחשית ביותר. הוא צפה שהכלכלה היוונית תתקשה לשרוד בשעה שהמטבע שלה, היורו, לא מאפשר לה גמישות בניהול מדיניות שער חליפין.

בתחילת מאי העריך בטורו ב"ניו יורק טיימס" כי יוון תנטוש בסופו של דבר את גוש המטבע האירופי האחיד. "לגוש היורו ישנם כמה חסרונות מרכזיים המונעים את יישומה של מדיניות שער חליפין מוצלחת, בעיקר ממשלה מרכזית" כתב.

קרוגמן גם יוצא נגד צעדי הצנע שהציגו ממשלות כדי להתמודד עם גירעונות ענק בתקציבן, שלטענתו יפחיתו את ההכנסות ממסים ויביאו למעשה בטווח הארוך להחמרת המשבר הפיסקאלי שבו הן שרויות.