שנה חדשה באג"ח

אגרות חוב הן כביכול התשובה למשקיע הסולידי, משקיע שאינו מעוניין בסיכון ומוכן להתפשר על התשואה - משקיע המעוניין בקבלת תזרים קבוע מהשקעותיו וכמובן הכי חשוב לשמור על ערך הקרן.

שנת 2009 שינתה מעט את התפיסה ואגרות חוב נחלקו לשתי קצוות: מצד אחד אגרות החוב הבטוחות כגון בנקים, חברת חשמל ואג"ח של חברות נוספות בבעלות ממשלתית - אלו נסחרו בתשואה עם מרווח קטן מאוד מעל אג"ח הממשלתי התואם במח"מ (משך חיים ממוצע), אג"ח אלו מהוות את העוגן של תיק ההשקעות.

מצד שני נמצאות אג"ח High Yield - אג"ח אלו מניבות תשואה של מעל 10% לשנה ואף כוללות את חברות שנמצאות בהסדר חובות.

אז מה לעשות בתיק ההשקעות?

בתשואות הנוכחיות אג"ח קונצרניות במח"מ קצר מספקות הגנה מצד אינפלציה עם תשואה גבוהה במעט מאג"ח ממשלתי ולכן הן כדאיות יותר מאג"ח קונצרניות בעלות מח"מ בינוני שהמרווח מעל אג"ח הממשלתיות במח"מ דומה לא מצדיק כרגע את הסיכון. במח"מים הארוכים המרווח מעל אג"ח ממשלתי גבוה יותר ומצדיק את הסיכון ולכן מומלץ לשמור בתיק אג"ח קונצרני בעל מח"מ גבוה.

החשש בגדול ביותר באג"ח High Yield הוא חדלות פירעון. שנת 2009 הייתה שנה של הסדרי חוב וישראל הצטרפה לסטטיסטיקה העולמית בה חלק מאג"ח המונפקות מגיעות למצב שכזה. למרות הביקורת החזקה בסה"כ אחוז האשראי אשר הגיע להסדר דומה לאחוז האשראי המגיע להסדרים גם מול המלווה הגדול במשק – הבנקים.

בין האג"ח הנסחרות בתשואה של מעל 10% יש לבחור את אלו הנסחרות בתשואות גבוהות בגלל אי ודאות כגון דלק נדל"ן. באגרות חוב אלו אין ודאות לגבי נקודת השפל או יכולת ההחזר של החברה, השוק מאמין שבעל השליטה יכניס יד לכיס ויוציא את דלק נדל"ן מהמשבר אליו נקלעה - אולם הוודאות על כך היא נמוכה ולפנינו עומדת חברה שעל פי דוחותיה הכספיים תאלץ לממש נכסים על מנת לשרת את הלוואותיה. מימוש זה מוטל בספק ולחברה קושי לגייס כספים בשוק ההון.

מנגד עומדות החברות הנסחרות בתשואת זבל אולם נראה שהכביסה המלוכלכת תלויה בחוץ כגון: ב.יאיר או מטיס, חשוב לציין שלמרות אזכורן - אין תשואה ללא סיכון, אבל גורמי הסיכון בב.יאיר ובמטיס ידועים וגלויים.

לסיכום, תיק האג"ח, הסולידי לכאורה, טומן בחובו פוטנציאל לתשואות גבוהות גם בשנת 2010. עם מעקב צמוד וערנות ניתן יהיה להשיג תשואות יפות אף לאחר העליות הגבוהות ב- 2009.