התרשמות ראשונה משירות דיסני+: הוצאה משתלמת לצפייה משפחתית
דיסני+ הוא בינתיים לא יותר משירות Nice to have, לעומת נטפליקס, שהוא הרבה יותר Must have. תמורת סכום של 20 שקלים בחודש יכולים משקי בית עם ילדים קטנים, שלא מנויים ליהנות מתכנים לצפייה משפחתית, או כפיתרון לשעתיים של שיעמום
מתבגרי הבית (16 ו-13) לא יכלו לבקש מתנה טובה יותר ליום החגיגי הזה: השקת שירות הסטרימינג דיסני+. מיד עם ההכרזה על ביטול הלימודים עקב המצב בדרום, החלו ההכנות הקדחתניות לאירוע הבינלאומי הזה. ההכנות כללו בין היתר רכישת שירות VPN שיחלץ אותנו מהבידוד הבינלאומי, כיוון שהשירות החדש זמין בינתיים רק בארצות הברית ורכישת מנוי לשירות הסטרימינג של דיסני, בתנאי שנצטרף בשלב הזה לשבוע ראשון חינם.
דיסני+. פתרון מושלם למעריצי מארוול צילום: רויטרס
קראו עוד בכלכליסט:
- דיסני שפכה כסף על הסטרימינג שבדרך והרווחים התכווצו ב־43%
- היכונו לביאת דיסני פלוס: לא מהפכת סטרימינג, מהפכת שיווק
- מנכ"ל דיסני: אם ג'ובס היה חי, אולי היינו מתמזגים עם אפל
דיסני+. פתרון מושלם למעריצי מארוול צילום: רויטרס
בתור מעריצים מושבעים של סרטי מלחמת הכוכבים וגיבורי מארוול - הפלטפורמה הזאת נראית כפיתרון המושלם. כל הסרטים, הסדרות, הסדרות המצוירות, סרטי תעודה על מאחורי הקלעים של היקומים הקולנועיים האלה - זמינים לצפייה בשירות הטרי של אולפני דיסני, כולל הסדרה החדשה "המנדלוריאן". כל זה, בעלות סבירה של 6 דולר לחודש באמצעות כרטיס האשראי הבינלאומי של אבא, כמובן. (עם זאת יש לציין כי משתמשים נוספים שניסו לשלם בעזרת הכרטיס אשראי הבינלאומי שלהם נתקלו בקשיים).
הצפייה בדיסני+ אפשרית גם בסמארטפונים (באחדים נתקלנו בבעיה אזורית כבר בחנות האפליקציות של אנדרואיד, אבל המומחים המתבגרים פתרו אותה במהירות) וגם דרך המחשב שמחובר ישירות לטלוויזיה. מה רבה היתה השמחה כאשר הממשק הנוח והאינטואיטיבי נגלה לעינינו לראשונה: מאד דומה לשירות המתחרה של נטפליקס. חמש קטגוריות מובילות - דיסני, פיקסאר, מארוול, מחחמת הכוכבים ונשיונל גיאוגרפיק - פתחו בפנינו ארכיון של מאות סרטים. אבל כל אלה לא עניינו את קהל המטרה הביתי, שמיהר לצפות באחד התכנים החדשים והמקוריים הבודדים שמציעה הפלטפורמה: הפרק הראשון של "המנדלוריאן".
38 דקות של צפייה בפרק הטרי ביותר מהיקום של מלחמת הכוכבים הניבו את המסקנות הבאות: העלילה מצוינת, קורצת לסרטים רבים בסדרה, ההפקה ברמה גבוהה ביותר והחיבור לדמויות - מיידי. אלא שכמי שהתרגלו לצפיית בינג' חסרת מעצורים, האכזבה והאנטי קליימקס בסוף הפרק היו גדולים. בלתי אפשרי ממש לחכות שבוע שלם כדי לצרוך עוד פרק. גם סדרות מקוריות חדשות נוספות בדיסני+ (כמו "העולם לפי ג'ף גולדבלום" מערוץ נשיונל גיאוגרפיק, או Encore) יסבלו מאותה תופעה. המשבצות של הסדרות הללו בממשק מרגישות קצת בודדות עם פרק אחד בלבד ונדרשת יכולת דחיית סיפוקים אדירה כדי ליהנות מהן.
שאר הארכיון של דיסני+ נראה באמת עשיר ומגוון והתכנים יכולים לספק צורכי צפייה של שעות רבות למגוון רחב של גילאים, בעיקר תכנים בקטגוריית "לכל המשפחה". וזאת גם הבעיה העיקרית של השירות החדש: רוב התכנים הם סרטי וסדרות ארכיון (30 עונות של משפחת סימפסון, הסוכנת קארטר, לילו וסטיץ', גורדון ראמזי אנצ'ארטד וכו') שברובן אפשר היה לצפות בשנים האחרונות במגוון פלטפורמות וערוצים. במקביל, הסדרות החדשות עדיין לא מלאות. נראה שבחודשים הקרובים דיסני+ לא יפגע דרמטית במתחרים הוותיקים, שממשיכים לשפוך מדי חודש על המנויים שלהם מאות שעות של תוכן טרי ורציף.
אחרי שעתיים של שימוש הגיעו מומחי הבית פה אחד לשתי מסקנות עיקריות: 1. אין יותר מדי מה לראות פה, 2. נקפיא את המינוי לשירות אבל נחזור אליו בעוד כשלושה-ארבעה חודשים, כאשר מאגרי התוכן המקורי יתמלאו ויאפשרו צפייה של כמה פרקים בכל סדרה. במלים אחרות: עם כל הצער שבדבר, דיסני+ הוא לא יותר משירות Nice to have, לעומת נטפליקס, למשל, שהוא הרבה יותר Must have. סכום של 20 שקלים בחודש עבור דיסני+ נראים כהוצאה די משתלמת עבור משקי בית עם ילדים קטנים, שלא מנויים לספקיות טלוויזיה מסורתיות ומחפשים שפע של תכנים לצפייה משפחתית, או כפיתרון לשעתיים של שיעמום. אלא שככל הנראה ההוצאה הזאת לא עומדת בפני עצמה והיא תאלץ את ההורים לרכוש מנוי לספקי תוכן נוספים, כמו נטפליקס.
