מאחורי הקלעים של המיחזור: הבקבוקים מירדן, הפיקדון מישראל

יבואניות ויצרניות המשקאות בישראל מצליחות לעמוד ביעדי המיחזור של המשרד לאיכות הסביבה - אולם במקרים מסוימים הבקבוקים שהן ממחזרות בכלל לא מגיעים מישראל.

ל"כלכליסט" נודע כי לפחות בחלק מהמקרים, קבלני משנה שאוספים בקבוקים עבור חברות המשקאות רוכשים בקבוקי משקה מירדן ומחליפים את התוויות שלהם בתוויות ישראליות כדי לחסוך בעלויות ולהגיע ליעדים.

בכיר בתעשיית המשקאות סיפר ל"כלכליסט" כי מדובר בתופעה מוכרת שפשטה ברחבי המדינה.

בישראל, רק בקבוקים הקטנים מנפח של 1.5 ליטר מזכים בפיקדון. אלא שממידע מודיעיני שהועבר למשטרה ולרשות המסים ושהגיע לידי "כלכליסט" עולה כי אותן חברות קבלניות משתמשות בבקבוקים גדולים יותר, ומסוות אותם.

בדצמבר האחרון נחשף כי המשטרה, חקירות מכס ומע"מ חיפה והצפון ברשות המסים והמשרד להגנת הסביבה ניהלו חקירה בחשד למרמה, זיוף, שיבוש הליכי חקירה והלבנת הון בחברת מיחזור בקבוקים אזורית. החקירה נחשפה עם מעצרו של מנהל בכיר בחברה. מחומר החקירה עלה החשד כי החברה דיווחה והמציאה למכס ומע"מ, לתאגיד המיחזור אל"ה ולמשרד להגנת הסביבה מסמכי שקילה כוזבים שבאמצעותם הרוויחה כ־6 מיליון שקל. דיווח כוזב, כמו שזה שנחשף כאן לראשונה, מהווה עבירה פלילית שדינה שלוש שנות מאסר.

תחום פרוץ החטא הקדמון של מיחזור הבקבוקים קל להיתפס לקבלני משנה שמייבאים בקבוקים מירדן, אבל הם רק סימפטום לכשל מבני אמיר זיו, 4 תגובות לכתבה המלאה 

לפי החשד, אותן חברות גם התחמקו מתשלום מע"מ, שכן הן אספו מוצרים זולים אולם הוציאו חשבוניות על מוצרים יקרים יותר לחברות המשקאות. פעולה זו הגדילה לכאורה את הרווח של הקבלניות וגם אפשרה בחלק מהמקרים לחברות המשקאות לקזז הוצאות גבוהות יותר מההוצאות בפועל.

מבצע הסוואה

המידע שהגיע למשטרה ולרשות המסים עסק בשלוש חברות איסוף מובילות בתחום. לא ניתן לפרסם את זהות החברות הקבלניות הללו כדי להימנע משיבוש הליכי חקירה.

החברה הראשונה, המשמשת כקבלנית איסוף כלי פלסטיק באזור חיפה, ממחזרת את הבקבוקים שהיא אוספת במפעל שעל פי הצהרתו עוסק רק במכלי משקה גדולים, ולכן לא רלבנטי לאלו שזכאים לפיקדון. אותה חברה, כפי שעולה מהחומרים, רוכשת בירדן בקבוקי ופחיות שתייה מלאים, מייבאת אותם לישראל ומשנעת אותם למתחם שבו עובדים שופכים את תכולת המשקאות, תולשים את התוויות הירדניות ומדביקים תוויות ישראליות במקומן.

לפי המידע לגבי החברה השנייה, היא מתמקדת בעיקר באיסוף בקבוקים גדולים, כאלה שלא מזכים בפיקדון. לצד זאת, היא אוספת גם מעט בקבוקים שניתן למסור בתמורה לפיקדון מחנויות ומרכזים מסחריים.

החברות הללו, כך נודע, רוכשות את הבקבוקים הגדולים יותר ב־2 אגורות ליחידה. מכיוון שהמיחזור נעשה בערימות דחוסות של בקבוקים, הן מצליחות להסוות את השימוש במיכלים הגדולים. עוד נודע כי בחלק מהמקרים החברות ממחזרות קופסאות שימורים במקום פחיות משקה. בניסיון למנוע את חשיפת ההונאה לכאורה, החברות רשמו בדיווחיהן את סוג הפלסטיק, במקום את סוג הבקבוקים.

התוצאה היא שבמקום שאותן חברות ימחזרו את בקבוקי הפלסטיק של ישראל, הן מקבלות תשלום מיבואניות ויצרניות המשקאות בארץ כדי למחזר בקבוקים ירדניים, בזמן שהבקבוקים בישראל ממשיכים להיערם.

החברות הגדולות ממחזרות בקבוקים באמצעות תאגיד אל"ה, שנמצא בבעלות משותפת של החברה המרכזית, יפאורה תבורי ומעיינות עדן. גם טמפו היתה חברה בתאגיד, אולם עזבה אותו. עם זאת, ישנם הרבה יצרנים ויבואנים קטנים שנדרשים גם הם לעמוד ביעדים. כדי לעשות זאת, רבים מהם פועלים באמצעות קבלני משנה. כפי שעולה מהחומרים שהגיעו לידי "כלכליסט", במקרים רבים קבלנים אלה מספקים להם פלסטיק שרחוק מלהיות בקבוקים החייבים בפיקדון.

כך למשל, במקרים מסוימים חברות אלו שלחו למפעל גריסה חומרי פלסטיק שאינם בקבוקים, כמו למשל ארגזים ומיכלים שונים. זה לא מנע מהן למכור אותו כאילו הגיע ממיחזור בקבוקים קטנים.

מהמידע עולה עוד כי עד שאותן חברות מיחזור כבר אספו בקבוקים קטנים או פחיות, שעליהן ניתן פיקדון של 30 אגורות, הן מכרו אותם לגורמים אחרים ב־30‑34 אגורות ליחידה. בכך החברות הללו עושות רווח כפול - גם ממכירת הבקבוקים והפחיות וגם מהתשלום שהן מקבלות מחברות המשקאות, שמקבלות פלסטיק ממקור אחר.

השר להגנת הסביבה זאב אלקין. העדיף להתרכז במירוץ לראשות עיריית ירושלים צילום: עמית שעל

פער של 1,500%

מחומרי החקירה עולה כי כתוצאה מההונאה לכאורה מקבלות חברות האיסוף סכומי עתק, שכן הפער בין התשלום על יחידת משקל של בקבוקים גדולים לבין יחידת משקל של בקבוקים קטנים מגיע לכ־1,500%.

לפי חוק הפיקדון, חברות המשקאות נדרשות לאסוף 77% מכל הבקבוקים בנפח של עד 1.5 ליטר שמכרו בשנה. אם החברות פספסו את היעד, הן נדרשות לשלם 60 אגורות על כל בקבוק - פי שתיים מעלותו. במקרה שפספסו ושילמו את הקנס, הכסף הולך לקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה.

החוק קובע עוד כי חברות המשקאות נדרשות לדווח על היקף המחזור, סוג החומר שמוחזר והקיבולת של הבקבוקים. לפי הערכות, חברות המשקאות עצמן אוספות כ־60% מהבקבוקים. רשתות השיווק אוספות 20% נוספים ואת ה־20% הנותרים אוספים אנשים פרטיים ומוסדות.

אין היגיון כלכלי

נראה כי אין היגיון כלכלי בפעילות המוצהרת של קבלני המשנה שמספקים שירותי איסוף לחברות המשקאות. אף אספן בקבוקים לא ימכור להן בקבוק בפחות מ־30 אגורות - הסכום שהוא יכול לקבל מכל עסק שמוכר משקאות. בפנייה ישירה לתאגיד המיחזור אל"ה ניתן אף לקבל 33‑34 אגורות. אם מחשבים גם את עלויות האיסוף וההובלה, 30 אגורות הוא מחיר הפסד.

מנגד, הפעילות של אותן קבלניות אינה יכולה להיות הפסדית, מה שאומר שהעלויות שלהן נמוכות בהרבה מ־30 אגורות לבקבוק.

בשורה התחתונה, הבקבוקים שאמורים להגיע למיחזור נשארים בזבל, הקרן לשמירת הניקיון שהיתה אמורה להתמלא בכסף מכך שחברות המשקאות לא עומדות ביעדים נשארת ריקה והחברות לא משלמות דבר.

מתאגיד המיחזור אל"ה נמסר: "מדובר בפעילות שאינה מוכרת כפעילות סדרתית, יחד עם זאת במדגמים שאנו עורכים, כאשר אנו מגלים בקבוקי משקה קטנים שאינם ברי פיקדון, בקבוקים אלו נפסלים ואינם מדווחים למשרד להגנת הסביבה".