בעקבות חשיפת "כלכליסט": בקשה להכריז על יד מרדכי כמונופול דבש
מכוורת יד מרדכי, בבעלות מלאה של שטראוס, מחזיקה בכ־60% משוק הדבש בישראל. בפנייה לממונה על הגבלים עסקיים דורש דבוראי לעצור מיד את הסיוע שנותנים משרד החקלאות ומועצת הדבש ליד מרדכי
חשיפת "כלכליסט" על התנהלות שוק הדבש מתחילה להכות גלים: בפנייה לממונה על הגבלים עסקיים שהגיעה לידי "כלכליסט", דורש דבוראי ומשווק להכריז על מכוורת יד מרדכי, הנמצאת בבעלות מלאה של שטראוס, כמונופול. הדבוראי (שהסביר את בקשתו להישאר בעילום שם בחשש מפני התנכלות מצד מועצת הדבש) דורש גם לעצור את הסיוע שמקבלת החברה ממועצת הדבש וממשרד החקלאות, שאותו העריך ב־10 מיליון שקל בשנה.
"מועצת הדבש התאגדה ב־1969 כגוף סטטוטורי שנועד להסדיר את התנהלות הענף", כתב הפונה לממונה על הגבלים עסקיים, והוסיף את רשימת התפקידים שלקחה על עצמה המועצה: הקצאת שטח מרעה לדבוראים בכל חלקי הארץ; קידום היציבות בענף; דאגה לאספקה שוטפת לשווקים ולאיזון בין הצריכה להיצע הדבש הקיים בשוק. "משפטים אלה אינם ציטוט מהמניפסט הכלכלי של המפלגה הקומוניסטית בימי החושך של ברית המועצות", המשיך הדבוראי, "אלא מילה במילה מתוך פרסומי מועצת הדבש בישראל".
"הנהנית העיקרית היא יד מרדכי־שטראוס"
טענותיו של הדבוראי, שעיקרן פורסמו לפני שבועיים וחצי ב"כלכליסט", מתמקדות בכך שהשוק מוסדר על ידי מועצת הדבש באופן שאינו מאפשר לשחקנים הקטנים לצמוח ומחזק דווקא את השחקנים הגדולים, ובראשם יד מרדכי - המחזיקה לטענת הפונה ב־63% מהשוק. המכס הגבוה על דבש, העומד על 11–17 שקל לק"ג (עד 255% מהמחיר המקורי), מונע יבוא חופשי של דבש, בעוד שהמכסות ליבוא פטור ממכס או במכס מופחת מחולקות לשחקנים על פי גודלם בשוק - וכך משמרות את המצב הקיים.
כמו כן מלין הפונה כי מועצת הדבש, האמונה גם על הסדרת שטחי המרעה לדבורים ומחלקת רישיונות להנחת כוורות חדשות, אינה מחלקת רישיונות חדשים בטענה כי כל ישראל כבר מחולקת. לטענתו, "האפשרות היחידה לצמוח היא לקנות זכות להנחת כוורות (לא קניית הקרקע אלא זכות להנחת הכוורת בלבד). זכויות אלה, שטיבן המשפטי לא ברור, נסחרות במיליוני שקלים".
עוד נכתב בפנייה כי "במסגרת הסמכויות הנתונות למועצת הדבש, גובה זו אגרות מכל כוורת. היצרנים הקטנים אינם נהנים מאגרות אלה. אגרות המועצה מנוצלות בפועל לקידום מכירות דבש בצנצנות ולאכיפת זיופים. ברור, לכן, כי הנהנית המרכזית היא יד מרדכי־שטראוס, אשר האגרות מקדמות בעיקר את מוצריה".
הפונה מסכם: "אין צורך להכביר מילים על יכולת המכירה, הלוגיסטיקה וסדרנות המדף של קבוצת שטראוס. האם לבעל מותג קטן יש תקומה מול תנאי הסחר וההטבות שמעניקה שטראוס לרשתות השיווק? למול יכולות המכירה? למול חיבורי מוצרים שונים תוך התניית הנחה לקניית חבילת מוצרים? התנהלות מועצת הדבש, אף שהיא פוגענית בצרכנים, ביצרנים הקטנים ובדבוראים, מבוססת במקורה על לשון החוק, וככל הנראה מכשלה זו יש לפתור בחקיקה".
דרישה להסביר את גובה המכס על הדבש
במקביל, בעקבות הפרסום ב"כלכליסט", שלחה בימים אלה התנועה הליברלית החדשה מכתב בנושא אל שר האוצר יובל שטייניץ, שרת החקלאות אורית נוקד ומנכ"ל מועצת הדבש הרצל אבידור. במכתב מבקשת התנועה הליברלית ממקבלי ההחלטות להסביר מדוע לא יבוטל המכס המוטל על יבוא דבש.
בעבר דחו משרד החקלאות ומועצת הדבש את הטענות על הסדרה של השוק, וציינו כי חלק ממכסות היבוא מחולקות בהגרלה ולא על פי גודלם היחסי של השחקנים. כמו כן ציינו במועצה ובמשרד כי התועלת העיקרית מענף הדבורים היא ההאבקה של גידולים חקלאיים אחרים, וכי התועלת מייצור הדבש זניחה לעומתה. במועצה ובמשרד חוששים כי הסרת מכסים ושינוי הסדרת משק הדבש יביאו לאובדן יכולת ההאבקה של הדבוראים.
בתגובה לטענות הנוספות שהועלו בפנייה לרשות ההגבלים, נמסר ממועצת הדבש: "האגרה היא 29 שקל לכל כוורת - וזהו כל תקציב המועצה. חלק גדול חוזר אל המגדלים. אנחנו נותנים ביטוח נזקי טבע בחינם בשווי 12 שקל לכוורת ואנחנו מסבסדים גם תרופה שנותנים לדבורים נגד אחד המזיקים הגדולים בענף.
"מעבר לזה ישנם כל השירותים שאנחנו נותנים, ובהם פיקוח, פרסום פסטיבל הדבש שאנחנו עושים ועוד - כל המערכת שלנו עובדת לטובת הדבוראים. יד מרדכי לא מקבלת מאיתנו שום שירותים. במקביל, אין כל סחר בזכויות על הנחת כוורות חדשות. אנשים שרוצים לצאת מהענף מוכרים כוורות וזה לגיטימי, כמו בכל ענף".
ביד מרדכי סירבו להגיב.
