בדיקת "כלכליסט": דרישת מבקר המדינה לפתוח את שוק הדבש לתחרות נותרה ללא מענה

בראש השנה הקרוב, כשמרבית משקי הבית בישראל יבצעו את קניית צנצנת הדבש השנתית שלהם, הם ישלמו מחיר גבוה משמעותית מהמחירים בעולם. מהשוואה בין אתר האינטרנט של שופרסל לאתר האינטרנט של טסקו הבריטית עולה כי קניית צנצנת דבש ממותג פרטי תעלה בישראל פי 2.5, וקניית דבש ממותג בבקבוק לחיץ תעלה פי 2.75 (בחישוב המחירים ל־100 גרם מוצר). בדיקת מחירים באתרי רשתות נוספות באירופה דוגמת קרפור ואלדי, מעלה פערי מחירים דומים.

בדיקת "כלכליסט" על התנהלות משק הדבש מעלה כי המחירים בישראל הם לא גזירת גורל, ונובעים במידה רבה מהסדרת משק הדבש על ידי משרד החקלאות ומועצת הדבש. כך, יבוא דבש זול מחו"ל נחסם באמצעות מכסים גדולים שנועדו להגן על הדבוראים המקומיים, ומנגד מכסות יבוא פטורות ממכס מחולקות באופן שמחזק את המשווקים הגדולים ובראשם יד מרדכי של שטראוס (המחזיקה כ־65% מהשוק) על חשבון המשווקים הקטנים. כל אותם משווקים נערכים כיום במרץ לקראת מכירות ראש השנה, וההערכות הן ש־50% ממכירות הדבש מתבצעות בחג זה בלבד.

"רוצים לגרום לי למות כעסק קטן"

הייבוא נדרש בשוק הישראלי, משום שייצור הדבש המקומי לא מספיק כדי לספק את צריכת הדבש בישראל. אגב, כל הכשלים שגילתה בדיקת "כלכליסט" מופיעים בדו"ח מבקר המדינה מ־1998 - ומאז ועד היום לא נעשה דבר לשיפור המצב.

שוק הדבש בישראל מגלגל 150 מיליון שקל במחירי מדף, כאשר מועצת הדבש מעריכה את היקף השוק ב־2011 בכמות של 3,600 טונות. הייצור המקומי לא מצליח לספק את כל הדרישה, וכך ב־2010 יובאו לישראל 1,022 טונות של דבש מחו"ל. אגב, עלות מחירו של דבש בחו"ל עומדת על 2.5–3 דולרים לקילו (לשם השוואה, מחירה של צנצנת דבש ישראלית ממוצעת על המדף עומד על כ־41 שקל לקילו).

מדוע אם כן לא מייבאים יותר דבש ומורידים את המחיר לצרכן? על הדבש מוטל מכס של 16 שקל לקילו, המוגבל בתקרה של עד 255% ממחיר המוצר המקורי - והופך את היבוא ללא כדאי כלכלית. כדי לשמר את היבוא בכל זאת, מועצת הדבש מחלקת בכל שנה מכסות ליבוא פטור ממכס או במכס מופחת.

כיצד מחולקות מכסות היבוא? לדברי אחד המשווקים הקטנים, "אין לי מושג מתי מתפרסמות המכסות, מה היקפן, מה הקריטריונים לזכייה ומי זכה בהן בפועל. במועצת הדבש אומרים שיש הודעות באינטרנט, אבל אני לא מצאתי אותן. בפועל, המכסות מחולקות לשחקנים הגדולים, אני קיבלתי מכסה של 5 טונות ואין לי מה לעשות עם זה. זה לא מצדיק בכלל את הנסיעה לחו"ל לסגור עסקה. כאשר הודעתי למועצה שאני מוותר על המכסה, הן חילקו אותה לשחקנים הגדולים".

גם שיחות עם משווקים אחרים מעלה את אותה התמונה - המכסות הולכות לשחקנים הגדולים בענף על פי חלקם היחסי בשוק, וכך למעשה משמרות את כוחם של הגדולים ומונעת מהשחקנים הקטנים יותר לצמוח. "אם אני עסק קטן, אז אני צריך למות כעסק קטן. אני לא יכול להתקדם. לא ביקשתי מימון ולא כלום, אמרתי: תנו לי לייבא בתנאים שלהם. הם רוצים להרוג אותנו קטנים", הוסיף אותו משווק.

מהבדיקה עולה עוד כי אף שכשליש מהדבש על מדפי רשתות השיווק מגיע מיבוא, לצרכן אין כל דרך לדעת אם הדבש שהוא קונה הוא ישראלי או מיובא. על האריזות אין כל סימון שמסגיר את מקור הדבש. דבש המיובא במחירים של עד 3 דולרים לקילו רווחי למשווקים מדבש מקומי שנקנה מדבוראים ישראלים במחיר של 18–19 שקל לקילו. המחיר לצרכן בשני המקרים הוא אותו מחיר, ואת הפער ברווחיות הדבש המיובא גורפים המשווקים לכיסם.

במקרה של יד מרדכי, מעריכים בשוק כי רק 6% מהדבש המשווק תחת השם יד מרדכי באמת מיוצר בקיבוץ יד מרדכי. שאר הדבש מגיע מיבוא או מיצרנים אחרים בישראל. הצרכן, כאמור, לא יודע איזה דבש הוא קונה.

מבקר המדינה התלונן עוד בדו"ח ב־1998 כי מחירי הדבש בישראל גבוהים משמעותית מאשר בעולם, וכי אין כל מניעה לפתוח את שוק הדבש לתחרות. על כך ענו למבקר במשרד החקלאות כי "אין הצדקה למחירי הדבש בארץ, שעה שבעולם קיימת ירידה ריאלית במחירי הדבש ובכל המוצרים החקלאיים". עוד צוין בתשובה כי "המשרד ישקול התערבות בקביעת מחיר הדבש על ידי בדיקת השיטה לקביעת המחירים או לחלופין הורדת מכסים על יבוא". בפועל, המחירים לדבוראים רק עלו מאז והמכס נותר על כנו.

הסדרת משק הדבש מונעת גם מהיצרנים הקטנים להפוך לגדולים יותר. בגלל תפקידן הנוסף של הדבורים בחקלאות - האבקת צמחים - מסדירה מועצת הדבש את מיקום הכוורות באמצעות רישיונות מתאימים. לפי החוק, דבוראים לא יכולים להניח כוורת בכל מקום, אלא צריכים לקבל אישור ל"שטח מרעה" לדבורים. משווק שניסה להגדיל את חלקו בשוק מספר כי "כששאלתי את המועצה איך אני יכול להגדיל את החלק שלי בשוק, הם ענו שזה בלתי אפשרי. מדוע? כי כל מדינת ישראל כבר מחולקת ל'שטחי מרעה', ואין הקצאות חדשות".

מועצת הדבש מסבירה באתר האינטרנט שלה כי התועלת הכלכלית מהאבקת הצמחים על ידי הדבורים גדולה משמעותית מערכו של הדבש המיוצר על ידי הדבורים. האם חסימת השוק מתבצעת כדי לשמר את האבקת הצמחים? מבקר המדינה בחן גם את הנושא הזה, וכתב באותו דו"ח כי רק שליש מהכוורות בישראל משמשות להאבקה - כך שאין כל סכנה בפתיחת השוק ליבוא חופשי או לפחות ליבוא נוסף.

יבוא דבש מחו"ל לא באמת יפגע בהאבקה

גם מהנתונים העדכניים המופיעים באתר האינטרנט של מועצת הדבש עולה כי מתוך 100 אלף הכוורות הפעילות כיום בישראל, 60 אלף כוורות עוסקות גם בהאבקת צמחים. כלומר, לפי נתוני 2011, 40% מהכוורות הרשומות במועצת הדבש (ויש עוד מספר גדול של כוורות שאינן רשומות ופועלות ללא רישיון מהמועצה ובניגוד לחוק) עוסקות בייצור דבש בלבד, ולא מנוצלות להאבקת צמחים. קל להבין מדוע, כאשר רואים את שיעורי הרווחיות של היצרנים והמשווקים.

מבחינת הכוורנים הקטנים, מרווחי הדבש בישראל מוצדקים לחלוטין. לדברי אחד מהם, ייצור דבש בישראל קשה במיוחד משום שישראל היא מדינה שחונה - ומיעוט הגשמים משפיע גם על כמות הצוף בפרחים וגם על כמות הדבש המופקת מכל כוורת (לפי נתוני מועצת הדבש, כוורת ממוצעת מפיקה 35 קילו דבש בשנה). לדבריו, המחיר הנוכחי של הדבש לדבוראי לא משאיר רווח בידי הדבוראים הקטנים, אלא משאיר אותם באיזון.

להערכתו, אם המצב יימשך, היצרנים הקטנים יחלו להעלם מהשוק לטובת החברות הגדולות, שנהנות בינתיים מיבוא זול בחסות מועצת הדבש. אותו יצרן מתלונן על כך שהיבוא מתבצע במכס מופחת, וכך למעשה המכס לא מגשים את מטרתו - הגנה על הייצור המקומי.

משווק קטן: "מועצת הדבש לא הסכימה לאפשר לי להגדיל את החלק שלי בשוק. מדוע? כי כל מדינת ישראל כבר מחולקת ל'שטחי מרעה', ואין הקצאות חדשות"

לדברי אחד המשווקים הקטנים, קיים חוסר בהירות סביב מכסות היבוא הפטורות ממכס. לא ברור מתי אלה מתפרסמות ומה הקריטריונים לזכייה בהן

תגובת מועצת הדבש

ממשרד החקלאות וממועצת הדבש נמסר בתגובה: חשיבותו של ענף הדבורים אינה בייצור הדבש בלבד, אלא גם בהאבקת גידולים שבלעדיה אין קיום לרוב הגידולים החקלאיים. בנוגע לטענה כי רק שליש מהכוורות משמש להאבקה - הדבר אינו נכון. כשני שלישים מהכוורות משמשים להאבקה, ובכל מקרה אין אפשרות להפריד בין הכוורות שכן אין כוורנים המתפרנסים מהאבקה בלבד.

צנצנת דבש סטנדרטית של 350 גרם נמכרת כיום ברשתות השיווק במחיר של 20 שקלים, והתמורה לכוורן על כמות זו עומדת על כ־7 שקלים. המשמעות: פערי התיווך בענף גדולים, ואת מקורם יש לחפש במרווח הקמעונאי ולא בכוורנים. פתיחת השוק ליבוא ללא הגבלה תמוטט את הענף ותגרום נזק עצום לייצור החקלאי, ואין שום ערובה לכך שמרווח המחירים יגיע לצרכן. אף שענף הדבש בישראל יעיל מאוד, לא ניתן להגיע לפוטנציאל הייצור המקובל במדינות אחרות לאור האקלים בישראל ואופי הצמחייה. נכון להיום, היקף הייצור המקומי עומד על כ־2,600 טונות, והיקף היבוא עומד על כ־1,000 טונות בשנה. לא כל מכסות היבוא מחולקות בין המשווקים הקיימים, וישנן כאלה הפתוחות לכלל יבואני המזון".

יד מרדכי בתגובה: "אנו מקפידים לקנות דבש מקומי ונחשבים לרוכשי הדבש הגדולים בארץ. עם זאת, בתקופות של מחסור בדבש, עלינו להמשיך לעמוד בביקוש, ואז משלימים רכש מיבוא בעלות שאינה שונה מהדבש המקומי, מה שמאפשר לנו לשמור על הסטנדרט הגבוה של מוצרינו".