משבר אמון: רשות המסים זרקה את ההיגיון מהחלון

כיו"ר ועדות הכופר ברשות המסים משמש סמנכ"ל החקירות ברשות רון חכם, ותחתיו יושבים נציגי חטיבת החקירות והחטיבה המשפטית ומשקיף מטעם פרקליט המדינה. עקרונית, הוועדות מונחות בסט של שיקולים שהן אמורות לבחון כדי לקבל החלטה, אך מתברר שכללים לחוד ושיקול דעת לחוד. גלעד, מתברר, לא שיתפה פעולה עם החקירה ולא הסכימה לספר אם יש או אין לה או לבעלה חשבון פרטי בשוויץ. וברשות המסים לא גילו את הפרט שהוא כנראה החשוב ביותר: כמה כסף היה בחשבון הזה.

אביב גלעד

בהתחשב בכך שהשיקול הראשון בעד הטלת כופר, כפי שמצוין באתר רשות המסים, הוא שההיקף הכספי של העבירה קטן יחסית, קשה להבין את ההחלטה להקל עם גלעד. הוועדה כלל לא ידעה אם בחשבון שלה היו 10 שקלים או 10 מיליון שקלים. אם העובדות המרכזיות לא ידועות והחשוד לא משתף פעולה, האם האינטרס הציבורי הוא להעניק לו פרס? מה המסר שעובר בהחלטה כזו, ששמירה על זכות השתיקה מחלצת מההליך הפלילי? וזאת בשעה שמרצה באוניברסיטה, רופא ועובד שכיר זכו בדיוק באותה פרשה לכתב אישום על ביצוע העבירה החמורה ביותר בפקודת מס הכנסה: התחמקות מתשלום מס בדרכי מרמה, עורמה ותחמולה, שהעונש המרבי עליה הוא שבע שנות מאסר.

המקרה של גלעד מלמד שגם על תמצית החלטות ועדות הכופר שמתפרסמות לעיון הציבור אי אפשר באמת לסמוך. בנימוקים להחלטה להטיל כופר של 600 אלף שקל על אשת השופט גלעד נכתב כי היא מבוססת על המלצת הפרקליטות, מצבה הבריאותי וגם - לשפשף את העיניים - סכום העבירה. באה השופטת אמיר שהתעקשה לקבל את פרוטוקול ועדת הכופר וגילתה שלמרות הנימוק, רשות המסים כלל לא ידעה את סכום העבירה.

זה לא אומר שצריך לוותר על הסדרי הכופר; הם נועדו לייעל את הליך גביית המס ולחסוך זמן במקרים קלים. אבל בהיעדר ביקורת שיפוטית על החלטות שנעשות הרחק מעינו של הציבור ונחשפות, כמו פה, רק במקרה, רצוי שחברי הוועדות יגלו אחריות ורגישות רבות יותר.