שלוש הערות על פרשת חיים כץ

1. ברשות ני"ע ובפרקליטות יודעים שאין תיקי חקירה מושלמים. כשהסנגורים יקבלו לידיהם את חומרי החקירה, הם יצללו לכל נייר, לכל נתון מסחר, לכל עדות כדי לקעקע את התזה ששר העבודה והרווחה, חיים כץ, קיבל שוחד. שהכל היה במסגרת יחסי חברות. שזה זורק מילה, וההוא זורק מילה, וכל אחד סוחר לעצמו לפי ראות עיניו. אין תיאום, אין כוונה של חברו הקרוב של כץ, מוטי בן ארי, ששימש יועץ של אקוויטל, לקבל משהו בתמורה ושל כץ לתת אחת כזאת. רווח כלכלי לכץ? הפרקליטות תדרש לכמת אותו. נתוני התיק של כץ יישלפו, ואל תתפלאו אם הוא עוד יטען שהטיפים על פני זמן בכלל גרמו לו להפסיד.

גם התמורה, תיקון 44 לחוק ני"ע, תוצג בכלל ככלי למאבק בטייקונים. כמטרה טובה ורצויה שהשניים חתרו אליה. שהאג"חים שהחזיקו אקוויטל ובן ארי היו טיפה בים. שהאינטרס הציבורי היה גדול וחשוב הרבה יותר מהם.

אלא שגם אם הטענות האלה יתקבלו, לכץ יישארו עדיין שתי בעיות מרכזיות. הראשונה, שהוא לא חשף את הקשר הכלכלי שלו עם בן ארי. את הייעוץ בחינם, את הכסף שהוא מרוויח בזכותו. קשה לראות איך אפשר לטעון במצב כזה שכץ לא היה בניגוד עניינים. ולאור העובדה שהוא לא נחשף, ואין מחלוקת שהוא לא נחשף, עבירת המרמה והפרת האמונים מתנוססת מעליו.

חיים כץ ומוטי בן ארי צילומים: אוהד צויגנברג, עמית שעל

הבעיה השנייה היא המצג בפני היועמ"ש אביחי מנדלבליט שהתיק עבר לנאמנות עיוורת, אף שבפועל זה לא היה בהכרח המצב. אם בן ארי המשיך לתת הוראות קנייה ומכירה, זה אומר שכץ המשיך לשלוט בתיק בפועל. וזה מפר את כללי ניגוד העניינים לשרים וסגני שרים.

2. בראש קבוצת הגז והנדל"ן אקוויטל, שמערכת היחסים בין היועץ הפיננסי שלה לכץ עמדה בלב החקירה, נמצא איש העסקים חיים צוף. הוא, ועל פי עדויות שונות, אחת מהן של שר האוצר משה כחלון בבית המשפט, גם קובי מימון ששימש עד 2010 כיו"ר אקוויטל וטוען מאז בתוקף שהוא רק שכיר ויועץ בקבוצה.

כתבי החשדות שנשלחו בסוף השבוע לכץ ובן ארי, מייחסים לשניהם ניסיון להיטיב עם קבוצת אקוויטל של צוף ומימון. התיקון שיזמו כץ ובן ארי, כך טוענת הפרקליטות, היה במטרה לסייע לאקוויטל לחלוף בסדר הנשייה על פניהם של בעלי שליטה בחברות שהגיעו לחדלות פירעון, והיא החזיקה באג"ח שלהן. חברה כמו ליטו גרופ, שלפי הראיות שאספה רשות ני"ע אקוויטל החזיקה באופן ישיר אג"ח בהיקף של כ-70 מיליון שקל שהיה שייך לה.

במקרה אחר שבו נבחר ציבור, בנימין נתניהו, קידם לכאורה אינטרסים עסקיים של חברה ציבורית, בזק, בתמורה לשוחד, גם בעל השליטה שלה ישב בחדרי החקירות. לא רק ישב וענה לשאלות, אלא גם נעצר וכל רכושו הוקפא. סביר להניח שאם בידי הרשות היו ראיות לכך שצוף או מימון ידעו או דחפו את בן ארי לתת שוחד לכץ, על מנת שיקדם את האינטרסים של אקוויטל, זה גם היה יכול להיות מצבם.

ככל הידוע, ראיות להבטחה או תמורה כלשהי שהגיעה מצוף או מימון לכץ - אין. וגם לא על מעורבות כלשהי שלהם מאחורי הקלעים להניע את בן ארי להטיב עם כץ, כדי שהחברה שלהם תרוויח מכך. האם ראיות כאלו עוד יצוצו? מי יודע. בינתיים לפחות שניהם מחוץ לתמונה.