מבעל השליטה עד למזכירת החברה: לנקות את החצר הביזנטית

יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר מספר בשיחות סגורות שפרשת בזק היא הפרשה הגדולה ביותר שחקרה הרשות. יש מי שמגדירים אותה “פרשת הצוללות של הקהילה העסקית”. עמוקה בשחיתות, גבוהה במדרג הנחקרים. זאת בדיוק הסיבה שהפרשה הזאת, שחצתה היום את קו הגמר של חקירת הרשות, צריכה לכלול דרישה אחת מהגורמים שמנהלים את החברה: עשו לעצמכם טובה ושחררו את החברה מכם. ואם לא יעשו זאת בעצמם, כדאי שמישהו ידרוש זאת מהם.

בגלל העומק

פרשת בזק נוהלה מעל פני השטח ביסודיות ובשיטתיות, ממש לפי הספר. את עסקאות בעלי העניין שעומדות במרכז הפרשה - רכישת yes על ידי בזק ועסקאות בין בזק לחלל תקשורת, שבהן הבעלים שאול אלוביץ' עמד גם בצד המוכר וגם בצד הקונה - היה אפשר ללמד בבית הספר למינהל עסקים.

ועדה בלתי תלויה, שתי חוות דעת על הוגנות העסקה, בישול דו"חות כספיים ודיונים מרתוניים שבהם לכאורה מיוצגים האינטרסים של בזק - הרבה זמן וכסף השקיע אלוביץ' בבנייה של ממשל תאגידי אידיאלי עבורו, בעוד מתחת לפני השטח מתחוללת סערה.

על פי החשדות, ערב התפוצצות הפרשה התנהלה בזק כמו החצר הביזנטית של בעל השליטה. הדלפות מתוך דיוני הוועדה הבלתי תלויה שהוקמה בדיוק כדי שתוכל לייצג את האינטרסים של בזק בצורה נאמנה, מעורבות הזויה של מנכ"ל משרד התקשורת באישורים שדרושים לחברה כדי לשרת את האינטרסים של בעל השליטה, וקביעת נוסחאות בונוסים לנושאי משרה בכירה כדי שיתאימו לתוצאה שאלוביץ' קיווה להשיג. ויש עוד.

צילומים: אוראל כהן, עמית מגל

גם אם רק מחצית מהחשדות תתבררו כנכונה, מדובר ברעידת אדמה תאגידית: הנהלת בזק ירקה בפרצופן של כל ההקשחות הרגולטוריות שבאו לסכל עסקאות מסוג זה, ופעלה במחשכים כדי לרצות איש אחד עם אמביציה ענקית, שהיתה גדולה על הכיסים שלו בכמה מידות. עומק כזה של שחיתות - לכאורה - טרם נראה. לא ברור איך אותם אנשים, שבחצרם התגלו התופעות הללו, אמורים להמשיך להוביל את בזק. לא ברור איך בעלי המניות של החברה יכולים לשים בהם את מבטחם.

בגלל הגובה והגודל

על פי החשדות, מי שסייע לאלוביץ' לחלוב את קופת בזק לטובת רכישת yes היא לא אחרת מכל השדרה הניהולית הבכירה ביותר בקבוצת בזק. החל מחברי דירקטוריון, דרך מנכ"לית החברה סטלה הנדלר ומזכירת החברה לירון יוכלמן, וכלה במנכ"ל חברת yes רון אילון. אלו הנהנו כשהיו צריכים לסרב, זו פעלה בניגוד לאינטרסים של החברה שבראשה היא עומדת, וזה חתום על תוצאות עסקיות שעל פי החשד בושלו. כל הטוב הזה לא נעשה בחברה אזוטרית אלא בחברת התקשורת הגדולה ביותר בישראל, זו ששווי השוק שלה עומד על כ־15 מיליארד שקל.

אם בזק היתה מוצאת עובד זוטר שפעל בניגוד לנהלים - אזי אותה מנכ"לית, אותו דירקטור ואותו מנכ"ל היו דורשים ממנו בנימוס לסיים את תפקידו בחברה. דווקא בגלל בכירותם, ומשום שמדובר באחת החברות הגדולות במשק, צריכים המנהלים לסגת צעד אחורה.

מנכ"ל משרד התקשורת המושעה שלמה פילבר צילום: יואב דודקביץ

בגלל שומרי הסף

אבל אנחנו בישראל, סוג של אוטופיה עבור אנשים כאלה. דוגמה אישית היא נחלת העבר בזירה הפוליטית ומצרך נדיר בקהילה העסקית. נושאי המשרה שמנהלים את בזק לא יפרשו בעצמם. דירקטוריון החברה המורכב בין היתר מאור אלוביץ', בנו של בעל השליטה, ומאורנה אלוביץ', כלתו, לא צפוי לגלות לפתע עצמאות. גם מהדירקטור מרדכי קרת, שלו היו קשרים עסקיים עם אלוביץ', או מהדירקטור ג'וש רוזנצוויג, שסיפק חוות דעת מלומדת לטובת העסקאות החשודות, לא כדאי לצפות לאמביציית יתר.

לכן זה תפקידם של המשקיעים המוסדיים שמנהלים את כספי הפנסיה של הציבור. יש להם אפילו נציג בדירקטוריון: מנכ"ל קופת חולים מאוחדת זאב וורמברנד. כל מה שהמוסדיים צריכים לעשות הוא לדרוש את טובתם של המשקיעים בבזק ולוודא שבראש החברה יעמדו אנשים שאין נגדם חשדות כה עמוקים, כאלו שפועלים למען החברה ולא למען בעל השליטה.

אם זה לא יעבוד, נציגי הגופים המוסדיים צריכים להיות הרבה יותר אקטיביים, לשאול שאלות, להקשות, לגלות את התמונה המלאה. רק כדי לא להתעורר שוב בבוקר ולגלות שהכל היה הצגה אחת גדולה.