חוק התקשורת שמקדם נתניהו הוא הקיצוני ביותר במערב

הקרע בקואליציה, שלרגע היה נדמה שהתאחה, חזר אתמול ביתר שאת לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי הוא חוזר בו מההסכמות עם שר האוצר משה כחלון, ושאם האחרון לא ייעתר ולא יסכים לסגירת התאגיד הוא יפרק את הממשלה. נתניהו סיכם את הקו החדש בפגישה שנערכה במהלך השבת בביתו עם שרי הליכוד צחי הנגבי, מירי רגב יריב לוין ויו"ר הקואליציה דוד ביטן. גורמים פוליטיים העריכו כי אמנם נתניהו מציב את המשבר ברשות השידור במרכז הדברים, אך בפועל מדובר בניסיון לעצור את חקירות רה"מ.

באירופה יש הפרדה בין הממשלה לבין השידור

צחי הנגבי כשליחו של נתניהו מנסה להציג את ההשתלטות על השידור הציבורי כמשהו שנעשה בכל העולם. לפני שבוע כתב בפוסט בפייסבוק כי "תאגיד תקשורת ציבורי שממומן במאות מיליוני שקלים מקופת הציבור חייב להיות מפוקח על ידיו באמצעות נבחרי הציבור. כך הדבר בכל העולם וכך המצב גם בישראל מיום שהרשות השנייה מפקחת על ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו".

נתניהו צילום: אוהד צויגנברג

ואולם, מהשוואה לנעשה בכמה מדינות אחרות בעולם, שערכה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, עולה תמונה שונה מאוד מזו שמציג הנגבי.

לפי אלטשולר שוורץ, המדינה שאותה צריך להשוות לישראל מבחינת השידור הציבורי היא בריטניה, שבה ה־BBC הציבורי הוא גוף השידור המצליח ביותר. עד לשנת 2017 ה־BBC היה תחת פיקוח מועצה של 12 מנהלים, שאת חבריה מינתה המלכה בהתייעצות עם שרי הממשלה ועם ועדת איתור ובכפוף לכללי ניגוד עניינים נוקשים, שמחייבים את הנוגעים בדבר לפרסם את האינטרסים שלהם באתר ה־BBC.

בימים אלה עובר הפיקוח על ה־BBC לגוף רגולטורי בשם אופקום (Ofcom), שאחראי לתחום הטלקומוניקציה בבריטניה. עם זאת, בשונה מהתוכנית של נתניהו, אופקום אינו חלק ממשרד ממשלתי, אלא גוף פיקוח עצמאי. אף שיו"ר הדירקטוריון שלו ממונה על ידי הממשלה, אין לה רוב במינויי חברי הדירקטוריון, ורובם ממונים על בסיס רשימה שמגובשת בוועדת מינויים.

לפי הניתוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בגרמניה ישנם שני מערכי שידור ציבורי מרכזיים: אחד מקומי ברמת המדינות והשני פדרלי. לכל אחד מהם מועצה מפקחת המורכבת מתשעה חברים, שאחראית למינוי ההנהלה ולעמידה בכללים בכל הנוגע לתקציב ולתכנים, בהתאם לאמנה המסדירה את התחום. אנשי המועצה הם נציגים של ארגוני עובדים, מסחר ותעשייה, מוסדות דת, תרבות ואקדמיה. ברמה הארצית בעבר חלק מחברי המועצה היו בעלי השתייכות מפלגתית, אבל בגלל האופי הפדרלי של גרמניה מעולם לא היה מצב שבו מפלגה אחת נהנתה מהשפעה על כלל השידור הציבורי. ברמה המקומית מתקיים ויכוח על הקטנת ההשפעה הפוליטית על עצמאות השידורים, והתפיסה היא שהשפעה פוליטית חזקה מדי תהיה מנוגדת לחוקה הגרמנית.

גם בצרפת המצב שונה מזה שמצייר הנגבי. אף שהנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי קידם ב־2009 רפורמה שנועדה להחליש את עצמאות השידור הציבורי, מועצת השידור העליונה בצרפת משמשת חיץ בין הממשלה לבין השידור. המועצה, שנוסדה ב־1989, מורכבת מתשעה חברים, והם ממונים במודל זהה לזה של בית המשפט העליון: שלושה חברים, ובהם היו"ר, ממונים על ידי הנשיא, שלושה על ידי נשיא הסנאט ושלושה על ידי נשיא בית הנבחרים.

אין בצרפת איסור מפורש למנות חברי מועצה בעלי השתייכות פוליטית דומה במקרה שמפלגתו של הנשיא שולטת גם בבית הנבחרים וגם בסנאט, אבל נהוג למנות אנשי מקצוע בלי קשר לזיקה פוליטית. בכל מקרה, המועצה אינה רשאית לאשר לוחות שידורים או למנוע שידור, אלא מפקחת לאחר מעשה. מלבד זאת, יש לה דירקטוריון מינהלי שתפקידו לוודא את התכנון הכלכלי, אך הוא אינו מעורב בניהול היומיומי של השידור. דירקטוריון זה מורכב משני חברי פרלמנט, חמישה עובדי מדינה וחמישה נציגי ציבור שהמועצה ממנה.

בנוסף, כללי האיחוד האירופי קובעים שהמדינות החברות בו חייבות להפעיל שידור ציבורי ורשויות רגולציה עצמאיות. האיחוד אף מפעיל חקירות בנושא.

"חוק כזה לא קיים בשום מדינה דמוקרטית"

"החקיקה החדשה לא קיימת בשום מדינה דמוקרטית, אין דבר כזה שגוף הפיקוח הממשלתי על התקשורת ממנה יו"ר שאחראי לשידור הציבורי ומאשר את לוח השידורים שלו", אומר פרופ' עמית שכטר, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון.

ב־2014 מינה שר התקשורת דאז גלעד ארדן את שכטר לראש ועדה לרגולציה על שידורים מסחריים. ואולם, עד שהוועדה סיימה את עבודתה הממשלה נפלה. המלצותיה, שכללו הקמת רגולטור עצמאי, כבר לא עניינו את שר התקשורת החדש בנימין נתניהו.

"אמנם באנגליה יש חוק חדש שבמסגרתו השידור הציבורי ייכנס תחת רגולטור, בעוד שעד היום היה עצמאי לגמרי - אך הרגולטור עצמאי כך שהסיטואציה שמקדם נתניהו גם לא קיימת שם", הוסיף שכטר. "בעולם המצב הפוך, אין שרי תקשורת במדינות המערב. בכל מדינות המערב הפיקוח עבר מהשרים ומשרדי הממשלה - אם בכלל היה ככה - לגופים מקצועיים ולא פוליטיים. הקמה של גוף פיקוח שהוא יחידה בגוף ממשלתי היא לא משהו שקיים בשום מדינה מערבית. אין לזה אח ורע".