אפילו בארה"ב מתחילים לחשוב אחרת

אפילו לאמריקאים מתחיל להימאס. בשבועיים האחרונים מתרכזים מאות מהם בפארק זוקוטי, לא רחוק מהמיקום של בנייני התאומים ז"ל, ומפגינים תחת הקריאה — לכבוש את וול סטריט.

"משהו באמת מעוות אם חלק מאוד קטן מהמדינה שולט על כל כך הרבה עושר", אמר הדובר הלא־רשמי של המוחאים

עם "רק" 125 אלף לייקים בפייסבוק נכון לכתיבת שורות אלו, היעדר מנהיגות מסודרת ובלי רשימת דרישות מובנית -זה נראה ממש כמו ההתחלה של המחאה בשדרות רוטשילד.

זו התחלה ואי־אפשר לדעת לאן תתפתח, אבל היא נשענת על קרקע מוצקה של תסכול מתמשך מטיפול ממשל אובמה בלקחי המשבר של 2008, שאת מחדליו משלם האזרח האמריקאי עד היום. למרות עשרות הספרים והסרטים שנכתבו ותוסרטו לאחר המשבר הגדול, שום דבר כמעט לא השתנה בשיטה הרקובה של וול סטריט.

חברות הדירוג ממשיכות לספק את ההגנה המלומדת לבנקאי ההשקעות ולקרנות גידור, ואלו חסרים כל רסן רגולטורי וממשיכים להציף את שוק ההון האמריקאי והעולמי במניפולציות פיננסיות. כפי שניתן לראות בשנתיים האחרונות, למניפולציות הללו תרומה נכבדת לטלטלות בשווקים העושות בית ספר לכלכלנים שנלחמים בהן בכלים שמתאימים לזירה הכלכלית הישנה.

זה מה שעשה פרופ' מנואל טרכטנברג בדו"ח עב הכרס שחיבר. עשרות כלים והמלצות שאולי ייושמו, ושהמכנה המשותף לכולם הוא שהם אולי מספיקים לשוק מלפני עשר שנים, אבל בטח שאינם עונים לבעיה המרכזית שבשמה יצאו 500 אלף איש לרחובות — טיפול שורשי ביוקר המחיה בישראל ובחלוקת העושר המעוותת.

פרופ' טרכטנברג לא החליף דיסקט כפי שראש הממשלה בנימין נתניהו לא זז מילמטר מדעותיו הכלכליות הימניות. שניהם מוכרים את המסקנות המצומצמות והממוחזרות הללו תחת אצטלה של אחריות, מתינות ושיקול דעת, ומדי פעם עולה שחקן חיזוק (בדרך כלל שר האוצר) כדי לספר על הצונאמי הכלכלי המתרגש ובא עלינו לרעה.

זה לא שאף אחד מהדברים הללו לא נכון. השמים הכלכליים בעולם צבועים בצבעים קודרים למדי, וזה רק עניין של זמן עד שנרגיש זאת. דווקא בגלל זה, דווקא עכשיו, רגע לפני שיגידו שאין מה לעשות ומצבה הכלכלי של ישראל לא מאפשר לעשות שינויים מרחיקי לכת, דווקא כעת נכון להילחם בנשק לא קונבנציונאלי ולאפשר למשפחה שמרוויחה 15 אלף שקל בחודש לחיות ברווחה כלכלית.

מי יודע, אולי בקרוב נראה את טרכטנברג האמריקאי בפעולה, ואז אולי אפילו נתניהו יבין שגם במקום שהכי קרוב לדעותיו הכלכליות, הבינו שהפרדיגמה שלפיה "העשירים צריכים להיות יותר עשירים כי העושר מחלחל למטה" - לא ממש עובדת.