עיוורים, נמאסתם
הבעיה של מגדל אור מתמצית במספר אחד: 9 מיליון שקל. הנה כמה הצעות למקורות מימון
מקור מימון מס' 1: ה־GPS של חברי הכנסת
תקציב הקשר עם הציבור של חברי הכנסת עומד על תקרה של כ־68 אלף שקל בשנה לאחד. במילים אחרות, אם כלל חברי הכנסת היו מוותרים למשך שנה על הקומקומים, מכשירי ה־GPS והמנויים לעיתונים שהם רוכשים מכספי הציבור, הרי שהכנסת היתה יכולה להזרים לעמותה 8.1 מיליון שקל. עם עוד קצת רצון טוב, היה אפשר למצוא עוד 900 אלף שקל בתקציב הכיבוד הקל של יו"ר הכנסת.
מקור מימון מס' 2: הקופה הקטנה של גפני
והנה עוד הצעה מהגזרה הפרלמנטרית. באמצע חודש יוני השנה אישרה ועדת הכספים שגם תקציב המדינה הקרוב יהיה דו־שנתי. בתמורה, התחייב משרד האוצר לשים בצד 1.5 מיליארד שקל, סכום שהוגדר על ידי חברי הוועדה כ"קופה הקטנה של גפני". אז אם כבר יש לגפני קופה כזו, קטנטנה, יתכבד נא ויפריש ממנה שיעור זעום של 0.6%, ויכסה את הגירעון של העמותה במקום לייעד את הכסף למגזר החרדי.
מקור מימון מס' 3: האבטחה והאוטו של הרצוג
ואם בכנסת לא נמצא את הישועה, אזי ישנם מקורות נוספים, למשל במשרד הרווחה עצמו. הרזרבה של המשרד עומדת בשנת 2010 על 132 מיליון שקל. בעיקרון היא מיועדת, כמו כל הרזרבות בתקציב המדינה, להתמודדות עם עליות מחירים במשק. יסכימו בוודאי קברניטי המשרד שלא יקרה שום דבר אם מתוך הסכום הזה יופרשו 6.8% לטובת העמותה.
ואם הרזרבה במקרה נגמרה, אפשר לקצץ את תקציב אבטחת השר הרצוג (2.95 מיליון שקל בשנה), להוריד מעט מתקציב החזקת הרכב של המשרד (45 מיליון שקל בשנה), או מתקציב הדואר של המשרד (7.5 מיליון שקל בשנה). אגב, אם הרצוג לא יתנדב לוותר על המאבטח הצמוד, יש את יתר חבריו לממשלה - 29 שרים - שתקציב האבטחה השנתי הכולל שלהם מסתכם ב־85 מיליון שקל ויותר.
מקורות השראה: מפעל כושל או עירייה
בשורה התחתונה, לא הסתיים הכסף על פני כדור הארץ. בשיחת טלפון אחת, במחי נקישת כפתור במקלדת, אפשר לגייס לטובת העמותה הזו די כסף כדי לכסות את הגירעון שלה ואפילו לצ'פר את העובדים המסורים בתוספת שכר צנועה. זה לא העניין. העניין הוא רק רצון טוב, או היעדרו.
בימי המשבר, כשכל מיני מפעלים בצפון איימו להתמוטט בשל התנהלות קלוקלת של ההנהלה שלהם, הזדעק יו"ר ההסתדרות עופר עיני והכריח, איכשהו, את הממשלה להקים קרן לטובת מפעלים במצוקה. הכסף לקרן הגיע מוויתור על דמי ההבראה של העובדים בשירות הציבורי. אם עיני יכול היה לעשות את זה למען העובדים, הוא בוודאי יכול לעשות זאת למען העיוורים, אפילו אם הם לא משלמים דמי חבר להסתדרות.
ועוד משהו קטן: אם המדינה החליטה שחלק משירותי הרווחה במדינה ניתן על ידי המגזר השלישי ולא במישרין על ידי המדינה, תתכבד נא המדינה ולפחות תיקח אחריות תקציבית על העמותות שעושות את העבודה במקומה. ממש כשם שהמדינה לא מפרקת רשויות מקומיות שנקלעו לגירעונות (גדולים בהרבה מ־9 מיליון שקל), אלא ממנה להן ועדות קרואות או משיתה עליהן תוכניות הבראה.
