מדינת חלם: איך קרה שחולקו כמעט מיליארד שקל בטעות

בשבוע שעבר החלה מלחמת עולם בין המוסד לביטוח לאומי, בראשות מאיר שפיגלר, לשירות התעסוקה, שבראשו עומד רמי גראור.

זה לא חדש ששני הארגונים האלה נלחמים זה בזה. אבל הסיבה הפעם היתה אחרת – תגלית של ביטוח לאומי שלפיה הוא שילם, שימו לב לזה, 940 מיליון שקל בדמי אבטלה לכ-380 אלף אנשים שלא היו אמורים לקבל אותם. זה יוצא כ-2,400 שקל בממוצע שכל אחד מאותם אנשים קיבל.

איך זה קורה? כשאדם מאבד את עבודתו הוא נדרש לגשת לחתום בשירות התעסוקה אחת לשבוע כדי להיות זכאי לדמי אבטלה. שירות התעסוקה שולח את הנתונים על המובטלים לביטוח לאומי ושם, אחרי שבודקים פרמטרים נוספים של זכאות, מעבירים לחשבונו של האזרח את דמי האבטלה.

כל זה עבד לא רע עד הקורונה.

בעקבות המגפה שירות התעסוקה ניסה להקל על המובטלים, ויתר על חובת ההתייצבות האישית והסתפק בדיווח אינטרנטי חד-פעמי.

לכך מתווספת העובדה שהרבה אנשים שהצטרפו למעגל דורשי העבודה הם עובדים שהוצאו לחל"ת. מאות אלפי אנשים שהפכו, כחלק מההיענות של המדינה למשבר, לכאלה שזכאים לדמי אבטלה חרף העובדה שהם לא באמת מובטלים.

אלא שהעובדים שבסוף כן חזרו לעבודה לא בהכרח עדכנו את שירות התעסוקה, ולכן גם ביטוח לאומי לא עודכן, וכך, אף שהם כבר לא מוגדרים מובטלים, הם המשיכו לקבל דמי אבטלה נוסף לשכר שלהם.

בביטוח לאומי מאשימים את שירות התעסוקה וטוענים שהם עצמם כן נקטו צעדים שמנעו הוצאה מיותרת נוספת של 5 מיליארד שקל, מעבר למיליארד ששילמו בטעות.

בשירות התעסוקה טוענים שהכשל הוא בכלל במדיניות החל"ת שבה תמך בנחרצות ביטוח לאומי, ואף קראו למאיר שפיגלר להתפטר.

אבל כל זה בכלל לא משנה, כי הבעיה הבסיסית - ניהול המידע הכושל - נותרה בעינה. זה מתחיל בפיקוח על הדיווחים, של מעסיקים ועובדים, שנעשה באופן רשלני לחלוטין וממשיך בעבודה שהמדינה לוקחת את הזמן. הרשויות הרי יודעות כשעובד חוזר לעבודה המעסיק מפריש למדינה מיד את המסים הנדרשים, כולל לביטוח לאומי. רק שעד ששם נזכרים לעדכן את הרשימות לוקח זמן.