פלופ ההכשרות המקצועיות: כץ ושמולי רבים, המובטלים משלמים את המחיר

נתונים מעודכנים שפורסמו בשבוע שעבר גילו ששיעור האבטלה הממוצע ב-2020 היה לא פחות מ-18%. נכון, חלק ממובטלי הגלים הקודמים היו עובדים בחל"ת שכבר יצאו לעבודה, ועדיין אנחנו עומדים כיום על כ-12% אבטלה - רובם נשים וצעירים נטולי הכשרה מקצועית, שעדיין לא התבססו בשוק העבודה.

שר הרווחה איציק שמולי הבין שיש כאן הזדמנות לנתב עובדים צעירים לענפים שבהם יש ביקוש גבוה במיוחד. לכן באוגוסט הוא הכריז על תוכנית להכשיר 100 אלף מובטלים במקצועות נדרשים, במיומנויות דיגיטליות ובשפות, ובכך לאפשר להם רכישת מקצוע או הסבת מקצוע. המטרה ברורה: כשהמשבר יחלוף, הם יהיו מוכנים יותר לשוק העבודה הנוכחי.

הממשלה תקצבה את התוכנית ב-1.3 מיליארד שקל, מתוך הבנה שהיא תוכל להוביל להפחתה מהירה במספר המובטלים הכרוניים, אפילו לחתוך אותו בכ-20%. אופטימיים.

אבל אז החל מאבק בין שר הרווחה שמולי לשר האוצר ישראל כץ בשאלה מי ינהל את ההכשרות. לא כי כל משרד חושב שיעשה את זה טוב יותר, אלא כי כל משרד רוצה את הכסף - ואת הקרדיט.

מוטי אלישע, האחראי על ההכשרות המקצועיות במשרד הרווחה, סיפר ל"כלכליסט" באוקטובר האחרון על אזלת היד של הממשלה. כך, ביוני הממשלה הקציבה למשימה 1.35 מיליארד שקל, אבל ביולי היא צמצמה את הסכום ל-900 מיליון, ובאוקטובר הוא כבר קוצץ לכ-320 מיליון. לקופה של היחידה להכשרות מקצועיות נכנסו בסוף רק 60 מיליון שקל. 60 מיליון, מתוך יותר ממיליארד שהובטחו. אלישע, אגב, פרש לפני שבועיים. הוא הבין היטב שאין טעם להיות ממונה על הכשרות כשאף אחד לא טורח לממן ולקיים את ההכשרות האלה.

הכישלון בקיום ההכשרות פוגע קודם כל במובטלים עצמם, שהובטחו להם כלים להשתלבות טובה יותר בשוק בעתיד. אבל הוא יפגע גם במשק כולו, שזקוק לעובדים מסוימים ויגלה שיש מחסור בהם, ובקופה של כולנו, עקב המשך תשלום דמי אבטלה במקום החזרת אנשים לשוק העבודה.

ישראל כץ, איציק שמולי צילום: אלכס קולומויסקי, עמית שעל