בלי כפייה, אבל עם תמריצים: אין סיבה לתת כתף קרה לחיסונים

גורם במערכת הבריאות סיפר לי שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מתחמק סדרתי מחיסוני שפעת. בכל פעם שהמזרקים מגיעים לבלפור, הוא איננו. והנה עכשיו, כיבואן המצטיין של חיסון הקורונה, האם יושיט את ידו למחט? שאלת כפיית החיסון, במיוחד במצבי חירום, היא שאלה אתית־פילוסופית, ואצלנו היא גם שאלה פוליטית. החיסונים, כמו הסכמי השלום, הפכו לגביעי ההצטיינות הבולטים על מדפי בלפור. כדי לפוגג מעט את מפץ גדעון סער, נתניהו גם הטריח עצמו לנתב"ג כדי לקדם את פני ארגזי החיסונים וגם הבטיח לשמש דוגמה אישית ולהתחסן.

פרופ' אבינעם רכס, לשעבר יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, תקף לפני כשנתיים את סרבנותם של חלק מהחרדים לחסן את ילדיהם נגד חצבת. "המדינה רשאית לכפות על האדם להתחסן", אמר ל־ynet. "יש מאזן בין האוטונומיה של האדם איך לחיות ואיך להתנהל לבין בריאות הציבור. אם אתה בהתנהגותך מסכן את הציבור, מותר לי להגביל את הזכויות שלך. מותר לך לעשן בבית ולסכן את הבריאות שלך, אבל לא לעשן בציבור ולסכן את הציבור".

האם אבחנה זו תקפה גם היום לגבי חיסוני הקורונה? שתי סיבות מפרנסות היום את סרבני החיסון. הראשונה, משך הזמן הקצר מדי לבחינת תופעות הלוואי. השנייה, החידוש. החיסונים המסורתיים מבוססים על הזרקת וירוס מוחלש או מומת. בחיסונים של פייזר ומודרנה מוזרק "מסנג'ר RNA", תוצר מעבדה סינתטי ולא נגיף, שגורם לגוף לייצר את החלבון של הווירוס ואת הנוגדן. הטכנולוגיה פותחה בסוף המאה שעברה, אבל מעולם לא תורגמה לחיסון שניתן לבני אדם.

פרופ' אבינעם רכס. "אי אפשר לכפות חיסון" צילום: שאול גולן

רכס הוא מצדד נלהב בחיסון, אבל בשיחה עם "כלכליסט" הוא פחות נחרץ לגבי הכפייה: "אי אפשר לכפות חיסון. אנו כופים על חיילים ואסירים, שכחברה אנו מפקיעים מהם חלק מזכויות הפרט. אני בעד שכנוע, הסברה ובעיקר שקיפות ודוגמה אישית. למשל, שראש הממשלה ומשפחתו יתחסנו לפני ובפני הציבור כולו. המגפה לא הולכת לשום מקום והיכולת לחזור לחיים נורמליים מותנית בחיסון. אני מוכן להיות הראשון שיתחסן".

אף שהוועדה המייעצת של ה־FDA אישרה, ולמרות אחוזי ההצלחה הגבוהים, יש מתנגדים וסרבנים. לצד הסיבות שצוינו - החידוש הטכנולוגי וזמן ההטמעה הקצר - יש המתנגדים האידיאולוגיים הרגילים (מסיבות דתיות ואחרות), יש החוששים תמיד, ויש גם האגואיסטים שמשולים למתנגדי השירות הצבאי. גם השירות הוא מסוכן, אבל מוטב שאחרים יסתכנו בו. חסינות העדר היא הנמשל: ככל שהאחרים ישרתו, וככל שהאחרים יתחסנו (מדברים על 70%), הסרבן ירוויח מבלי שהוא יסתכן ויתרום למאמץ.

ייתכן שיהיו גם מתנגדים על רקע גיל וסיכון. מבוגרים עם גורמי סיכון חייבים להתחסן, אבל אנשים צעירים שאינם בסיכון יכולים לסרב, אלא שאז הצעירים מסכנים את המבוגרים ואיבדנו את הסולידריות החברתית. בדיוק כמו שאיבדנו אותה לגבי השירות הצבאי.

נתניהו מקבל את משלוח החיסונים הראשונים בנתב"ג. האם יתחסן ראשון? צילום: מארק ישראל סלם, גרוזלם פוסט

לגיטימיות הכפייה נשקלת מול לגיטימיות הסירוב. בתנאי קיצון שדורשים כמובן שינוי חקיקה, ניתן אף להכריז על הקורונה כמחלה מידבקת, כמצב חירום קיצוני, ולשלוח את סרבני החיסון לכלא. זה לא יקרה, ועל הפרק נותרו התמריצים שיכולים להיות שליליים (למשל, קיצוץ קצבאות ביטוח לאומי, העלאת היטל הבריאות) ויכולים להיות חיוביים (למשל, הדרכון הירוק). פרופ' תמר קרני, יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, קצת מסויגת לגביו. "אדם מחוסן יכול עדיין להדביק", היא אומרת, "הווירוס יכול לשבת בלוע, כך שאינו גורם למחלה אצל האדם עצמו, אבל יכול לעבור לאדם אחר. אז לפני שמחלקים דרכונים ירוקים, חובה לבדוק זאת". בכל מקרה, קרני מצדדת בתמריצים חיוביים על פני שליליים וגם היא נגד כפייה ובעד שיתוף פעולה, שכנוע וחשיפת כל המידע לציבור.

חוק זכויות החולה דווקא מגן על הסירוב להתחסן. סעיף 13 לחוק קובע כי יש לקבל את הסכמתו החופשית והמודעת של המטופל לכל טיפול רפואי. טיפול בניגוד לרצון והסכמה יכול להיחשב כתקיפה פיזית. עם הטיפולים שיש צורך לקבל עליהם הסכמה נמנים גם טיפולים מונעים כמו חיסונים.

ניתן לחלק את מדינות העולם על המדרג שבין אי־כפייה לכפייה. ישראל נמצאת עם בריטניה וארצות סקנדינביה בקבוצה המקלה ביותר - כל החיסונים הם המלצה בלבד. בדרגות הביניים אין חובה, אבל יש תמריצים חיוביים או שליליים. בארה"ב ובגרמניה, למשל, החקיקה אינה קובעת חובת חיסון כללית, אך ילדים יכולים להירשם לגני הילדים ובתי הספר רק אם קיבלו את החיסונים הסטנדרטיים. בדרגה המחמירה נמצאות מדינות שכופות חיסונים מסוימים בחוק, כשהסירוב גורר סנקציות. ביניהן גם מדינות דמוקרטיות כצרפת, איטליה ובלגיה, שחוקקו חוקים עם שיניים לכפיית חיסונים לילדים כמו חיסון משולש וחיסון נגד פוליו.

בישראל המדיניות המסתמנת היא שכנוע והסברה. אי־כפייה לצד תמריצים חיוביים. הממסד והרגולטורים משווקים בלהט את ערכו של החיסון, אך לא מסתירים את תקדימיותו, ובין המסתייגים יש גם רופאים. בכל מקרה, יש המציינים את השבוע שעבר כמועד שבו ההיסטוריה הכתה פעמיים: נתניהו הביא את החיסון לקורונה – וסער הביא את החיסון לסיום שלטון נתניהו.