דעה
מצב העוני בישראל: ריפוי מחדש או קריסת מערכות
ההשפעה האלימה ביותר של משבר הקורונה היא על משפחות שחיו בעוני עוד לפני הקורונה. למעלה מ-80% מהם חוו ירידה חדה בהכנסותיהם. נתונים אלה מדאיגים במיוחד הן בגלל גודל האוכלוסייה, והן לאור מהירות הפגיעה בה. לאור כל זאת, ראוי לשאול את השאלה: האם אנחנו לא בפתחו של "עשור אבוד" עבור המעמדות החלשים בישראל?
דו"ח העוני האלטרנטיבי השנה, הינו ללא ספק הקשה ביותר מאז שהתחיל ארגון לתת לחקור את תמונת המצב של העוני בישראל, לפני למעלה מ-15 שנה. פרסום הדו"ח משתלב בנקודת מפנה היסטורית ומעיד על ההיקף חסר התקדים של האסון החברתי שאנו חווים בלב משבר הקורונה. טרגדיה אמיתית.
שני קווי יסוד מרכזיים מתהווים בארצנו בתקופה זו. הראשון, מנציח את הקיטוב החברתי כעובדה קיימת, ומאשר את היותנו חברה המתקיימת בשני עולמות מקבילים החיים במציאות שונה. עולם אחד בו חי מיעוט נטול מצוקות כלכליות. ומנגד, עולם בו חי הרוב, אשר נמצא במצב קבוע של הישרדות כלכלית. קו היסוד השני, נוגע להופעת כוחות חדשים בתוך החברה הישראלית שתורמים לכינונה של סולידריות אזרחית חזקה.
- חלק מהמזון המושלך לפח הוא רק לכאורה "פג תוקף" - וזה עולה מיליארדים
- הלמ"ס: קרוב למחצית מהאוכלוסייה דיווחו כי מצבם הכלכלי החמיר בתקופת הקורונה
ההשפעה האלימה ביותר של המשבר היא על משפחות שחיו בעוני עוד לפני הקורונה. למעלה מ-80% מאוכלוסייה זו, חוו ירידה חדה בהכנסותיהם (פיטורים, חל"ת או פגיעה בהכנסות מעבודה). נתונים אלה מדאיגים במיוחד הן בגלל גודל האוכלוסייה, והן לאור מהירות הפגיעה בה. לכאורה, היינו מצפים שהכלכלה הישראלית עמידה מספיק, ותצליח להחזיק מעמד, למשך זמן ארוך יותר מול משבר כלכלי.
ילדים שחיים במצוקה (ארכיון) צילום: זהר שחר על פי נתוני המחקר, שיעור המשפחות החיות בעוני גדל ב-9 נקודות האחוז, מ-20% טרום המשבר, ל-29% תוך פחות מחצי שנה מפרוץ המשבר. נתונים אלה מאמתים למרבה הצער את התחזיות הכלכליות הפסימיות ביותר של תחילת המשבר, ומדגישים את חולשות ה-Ecosystem (מערכת הגומלין) בישראל. ערב משבר זה, חלק ניכר מהמשפחות הללו חיו במצב של שבריריות כלכלית. הקורונה הפרה את האיזון הכלכלי העדין, ודחפה עשרות אלפי משפחות ישראליות חדשות למצוקה כלכלית ועוני. כישלון המדינה צורם עוד יותר, בייחוד לאור היקף הזרמת הכספים בזמן המשבר שלא בלמו את ההשפעה הכלכלית חסרת התקדים על הפגיעים ביותר.
לבסוף, הלקח האחרון שארצה לחלוק איתכם הוא שכמעט שני שליש מהמשפחות שהידרדרו למצוקה כלכלית, צופות שייקח להן זמן רב להיחלץ ממשבר זה. זהו ללא ספק הלקח המטריד ביותר, מכיוון שנוספו מאות אלפי אנשים למעגל העוני הישראלי, ונצטרך להתמודד עם השפעות משבר הקורונה על החברה הישראלית עוד זמן רב לאחר שנסיים את המשבר הבריאותי.
לאור כל זאת, ללא ספק לגיטימי לשאול את השאלה: האם אנחנו לא בפתחו של "עשור אבוד" עבור המעמדות החלשים בישראל? כזכור, נדרש יותר מעשור לייצב את כלכלת ישראל לאחר המשבר הכלכלי בתום מלחמת יום הכיפורים - אז נפגעו כלל שכבות האוכלוסייה. אך לצערי במשבר הנוכחי, כנראה שהעניים ביותר, ישלמו את המחיר הכלכלי הכבד ביותר. אם לא נפעל במהירות, יוקרב דור שלם של ישראלים מוחלשים, שיהפכו בעל כורחם לעדות חיה וכואבת של המשבר ההיסטורי, ללא כל סיכוי ותקווה. זהו יהיה דור אבוד.
הסבירות לחיסון נגד נגיף הקורונה בשנה הקרובה, מאפשרת לנו לראות את האור בקצה המנהרה של משבר זה. ברגע שהמגבלות יסתיימו והצמיחה תתחדש, יהיה צורך להתחיל בעבודה ארוכה ואיטית בבנייה מחדש של המרקם החברתי הישראלי, שנפגע קשות. טרגדיה זו מהווה גם הזדמנות היסטורית לתקן כישלון מבני בחברה הישראלית, ולשקם את הפערים שהונצחו בה לאורך השנים. אני מקווה שהעולם החדש הזה שצץ במהירות האור, יוכל להסתמך על מנהיגות חדשה מהמגזר השלישי ונבחרי ציבור מקומיים, שעל כתפיה תוטל האחריות הכבדה לטפל בדחיפות בסוגיית אי-השוויון החברתי. רק כך, לא נאבד אנושיות בעולם החדש, ונוכל להשיב רמה מינימלית של לכידות חברתית במדינתנו. במקרה של המשך חברה ישראלית משוסעת ואי שוויונית, אני לא בטוח שיש למדינת ישראל עתיד אמיתי.
הכותב הוא נשיא ומייסד ארגון לתת
