ניסאן סנטרה: יוצאת מהאזור האפור

שוק הרכב הישראלי הפך במהלך השנים האחרונות לשוק של קרוס אוברים. מה שנקרא ג'יפונים. המשפחתיות? אותן ניתן למצוא בציי הרכב בעיקר וגם אז מדובר בדגמים שיש להם מה להציע שהוא ייחודי, כלומר או היברידי או ממש זול. לניסאן היתה גם סנטרה קודמת אשר מעט נעלמה בשלל המכוניות שהיגרו במהרה לחניונים של ציי הרכב, ההיא היתה סנטרה מעט אנונימית. סנטרה החדשה כבר לא אנונימית: בדומה לקודמת מדובר בדגם אשר מיועד בעיקר לשוק האמריקאי, מיוצר במכסיקו, אבל שונה: הפעם מדובר במיני ניסאן אלטימה, כלומר גרסה מוקטנת של האחות הגדולה.

חיצונית, סנטרה מצליחה להרשים, אם כי הגלגלים המעט קטנים מזכירים לנו שאת המכונית הזו יקבלו כנראה בעיקר מחזיקי רכבי ליסינג. מתחת למכסה המנוע של הסנטרה שוכן מנוע בנפח לא שגרתי: שני ליטרים, מאה ארבעים ותשעה כוחות סוס, תיבת הילוכים רציפה. התגובה של המנוע מיידית, כוח לא חסר והאפקט המעצבן של התיבות הרציפות שקורעות את המנוע לא קיים כאן.

ניסאן סנטרה צילום: אוראל כהן

הלאה אל תא הנוסעים של סנטרה. נתחיל במה שטוב: עשר כריות אוויר. זה חשוב. בלימה אקטיבית בנסיעה לאחור. בלימה אקטיבית גם בנסיעה קדימה. ועם זאת, לסנטרה אין יכולת לתקן את ההיגוי במקרה חירום. מעבר לכך, איכות החומרים טובה אבל לפעמים נוצתר רושם מעט מעורבב, פלסטיק באיכות לא להיט מחובר לפלסטיק שמיועד להיראות ולהרגיש איכותי. זה עובד. גם מאחור יש שפע של מקום – אם כי מאחור לא שמו דגש משמעותי על איכות הגימור.

מבחינת התנהגות, סנטרה מזכירה לנו מדוע באמריקה אוהבים אותן רכות: תנו לסנטרה לשייט לאילת עם הגה ישר ולא יהיו לה בעיות מיותרות. כיול המתלים שלה יחסית רך וזה אומר שכאשר המהירות עירונית, הסנטרה בולעת בורות בלי להתרגש. כשהמהירות עולה, הסנטרה מרגישה בבית כל עוד הכביש ישר. אנחנו בישראל, לא הכל כאן ישר. לפניה של הכביש שנכנס לבית גוברין אפשר להגיע מהר עם הרבה מכוניות, גם עממיות. סנטרה הגיעה במהירות כמו כולן והפתיעה אותנו באובדן אחיזה כמעט מיידי. בקרת אחיזה יש כמובן, אבל לנהגים שלא מכירים, זה עלול להיות לא נעים.