פרשת המניות: הגרסה שנתניהו לא ידע נראית בעייתית, אך אין לכך ראיות

"יצאתי מנקודת הנחה", כותב מנדלבליט בהחלטתו מסוף השבוע שעבר לא לחקור את ראש הממשלה בפרשה, "כי נתניהו אכן קיבל טובת הנאה משמעותית ממיליקובסקי ב־2007", אבל מוסיף: "אין בסיס לקבוע כי מתקיים חשד סביר שיצדיק חקירה פלילית בעבירת שוחד. בעיקר משום שלא נמצאה אינדיקציה לקיומו של אינטרס רלבנטי של מיליקובסקי שאותו היה עשוי לבקש לקדם באמצעות נתניהו, שכיהן אז כחבר כנסת ויו"ר האופוזיציה". והמסקנה המשפטית היא שטובת הנאה, שאיננה שוחד, היא לכל היותר הפרת אמונים ועליה חלה ההתיישנות.

אביחי מנדלבליט צילום: אוראל כהן

בשלב הבא בוחן היועץ את הקשר בין נושא המניות לכלי השיט: "האם על רקע קשריו המשפחתיים והעסקיים של נתניהו עם מיליקובסקי, טובות ההנאה שצמחו לו מקשר זה והחזקתו בזכויות בשותפות עד 2010, פעל נתניהו במסגרת הליכי הרכש של כלי שיט מטיסנקרופ לטובת מיליקובסקי. היינו, האם מתעורר חשד סביר לפיו נתניהו פעל בניגוד עניינים?"

התשובה עוברת דרך שתי תחנות: הראשונה, האם מיליקובסקי, מבעלי גראפטק (שהשתלטה על סידריפט במחיר הגבוה שהעשיר את נתניהו), הרוויח בגלל נטייתו הברורה של נתניהו לכיוון טיסנקרופ, והשנייה, האם נתניהו היה מודע לכך שמיליקובסקי ירוויח מעסקאות אלה?

ומנדלבליט משיב: "לא ניתן לצאת מהנחה שמיליקובסקי הרוויח באופן ישיר מעסקאות כלי שיט של מדינת ישראל, אלא זו היא אפשרות בלבד". והוא מוסיף פרט מעניין מהחקירה: "מיליקובסקי אמר כי הוא מכיר את טיסנקרופ אך כלל לא ידע שהיא עוסקת בייצור צוללות". דגל שחור של חשד לאי אמת מתנוסס על תשובה זו. וגם לגבי השאלה השנייה, מקל היועץ עם אי ידיעת הנחקר בנימין נתניהו. "אין כל אינדיקציה ראייתית לכך שנתניהו ידע שגראפטק סוחרת עם טיסנקרופ", הוא כותב ומוסיף הערה מעניינת: "טענה לפיה נתניהו ידע שקידום עסקאות מול טיסנקרופ עשוי להועיל למיליקובסקי מבחינה כספית אין לה, בתשתית הראייתית הקיימת, על מה שתסמוך. אף שגרסה זו עשויה להיראות על פני הדברים כמוקשית...".

בנימין נתניהו ונתן מיליקובסקי צילום: אבי מועלם, Michael Falco

"עשויה להיראות על פני הדברים כמוקשית" - זהו תרגום מעברית לשפה משפטית של "נראה לנו שהגרסה שקרית, אבל זה מה שיש לנו". והנה, היועץ חוזר על ה"מוקשית" כשהוא מתייחס לעדכון של מיליקובסקי את נתניהו על מכירת אחזקותיו ב־16 מיליון שקל ב־2010. מיליקובסקי סיפר ש"נתניהו לא שאל פרטים על העסקה" והוסיף כי הוא מניח שלנתניהו אין "כל כך עניין בזה". "גם גרסה זו, בשים לב ליחסי הקרבה בין השניים ולקשר העסקי הקודם בשותפות, עשויה להיראות על פני הדברים כמוקשית...".

העסקה הראשונה שבוצעה תחת נתניהו כראש ממשלה מול טיסנקרופ היתה במרץ 2012, הצוללת השישית. באוגוסט 2015 מתנתק מיליקובסקי מגראפטק, שסיפקה תוספי פלדה לטיסנקרופ, אם כי לא לחטיבת הצוללות. "נתניהו המשיך לפעול לרכישת כלי שיט נוספים מטיסנקרופ גם לאחר עזיבתו של מיליקובסקי את חברת גראפטק", כותב מנדלבליט.

אלא שכאן מתחבר הסיפור ל"חפיפה" בין בני הדודים, כשעו"ד דוד שמרון מגויס לשירות מיקי גנור שמשתלט ב־2009 על ייצוג התאגיד הגרמני - הסיפור של תיק 3000 שגם ממנו נתניהו פטור כי, כרגיל, לא ידע. הוא לא ידע על קשרי בן הדוד מיליקובסקי עם טיסנקרופ ולא ידע על קשרי בן הדוד שמרון עם טיסנקרופ. ועל כך אמר בזמנו הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון: ידע – מושחת; לא ידע – טיפש. כשהחרב הפלילית מתקרבת, אפילו הגאונים הגדולים מתגלים כטיפשים גמורים.

החלטת היועץ מתארת סיפור רציף של תן וקח משפחתי בין נתניהו לשני דודניו. זרימה במשולש הזה של מניות, של טובות הנאה, של עמלות, של ייצוג וגם של "מסורת של תמיכה ארוכת שנים של מיליקובסקי בנתניהו", שבכוחה להלבין ניגודי עניינים וטובות הנאה מושחתות. גם בתצהירים שהגישה התנועה לאיכות השלטון במטרה לקשור בין המניות לצוללות ולכלי השיט, מצא היועץ "תמונה מדאיגה", וגם "התנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים ראויים של רשות ציבורית העוסקת בנושא כה משמעותי לאינטרסים לאומיים של מדינת ישראל". אבל אין בהן לגבש "תזה פלילית" כי מדובר ב"הנחות, השערות ואמירות כלליות".

מי יודע, אולי חקירה או בדיקה מקדימה רצינית היתה מחברת בין ה"הנחות", ל"תזה". המרחק בין השתיים ממש אינו גדול. מי יודע, אולי הפעם יסייע בג"ץ לגשר ביניהן.