המדינה מנסה למשוך חברות אמריקאיות להתמודד על הפרטת נמל חיפה

כזכור, הפרטת נמל חיפה יצאה לדרך בסוף 2019, וזאת הפרטת הנמל השנייה שמתבצעת לאחר הפרטת נמל אילת לידי האחים נקש ב-2013 בעבור כ־120 מיליון שקל. המדינה מחפשת גוף או קבוצה עם ניסיון בהפעלת טרמינלים ימיים ועם אחזקות בנמל זר של לפחות 30%, כזה שיוכל להתחרות בנמל הסיני הפרטי שנבנה בחיפה ויפעל בעוד כשנה וחצי.

נמל חיפה צילום: אריאל ורהפטיג

המדינה טוענת שהתחרות בין שני הנמלים תוריד מחירי פריקה וטעינה, ותוזיל את העלות לציבור. ההפרטה כוללת יציאה לגמלאות של כ־200 עובדים הנמל בעלות של כ־2.7 מיליון שקל לעובד, חסינות מפיטורי התייעלות לאורך עשר שנים ורשת ביטחון ממשלתית של עד 70% משכרם. נתבי החברה - כ־100 במספר (מחלקת ים) - עברו בחודש שעבר לידי חברת נמלי ישראל, שמקימה שתי חברות בת - אחת חיפאית השני אשדודית - שכל אחת מהן תשרת את כלל השחקנים.

פוטנציאל מסחרי רחב

הנוכחות של החברות האמריקאיות בפרויקטי התשתית של ישראל אינה גבוהה, ובסביבת משרדי הממשלה הישראלים מוצאים מספר סיבות להתעניינות של האמריקאים בישראל. הראשונה היא שחוזי השלום עם מדינות המפרץ (אמירויות, בחריין, אולי עוד מדינות בהמשך) מגלמים פוטנציאל מסחרי רחב כך שסחורות שמגיעות או יוצאות לישראל יוכלו לעבור בקו רכבת ישיר לירדן ומשם למדינות אחרות. כזכור חברת מספנות ישראל כבר הודיעו שיגשו למכרז להפרדת נמל חיפה עם חברה מדובאי, ובמשרדי הממשלה חושבים שאפשר לנצל את המומנטום ולהביא לפה גם חברות אמריקאיות מובילות.

הסיבה השניה שעלתה בשיחות היא הנוכחות המדאיגה מבחינת האמריקאים של ממשלת סין בפרויקטיי תשתיות ישראלים. כזכור הסינים כבר פועלים בישראל בתחומי הרכבות הקלות, תחנות כוח והם עתידים להפעיל את נמל חיפה החדש. לפיכך קיימת סברה שנוכחות אמריקאית עשויה למתן או לנטרל השפעות סיניות לא רק בישראל אלא באזור הים התיכון כולו.

הסיבה השלישית היא מסחרית: בעוד כשנתיים יפתחו כאמור שני נמלים חדשים ופרטיים בישראל, ולכן חופי ישראל עשויים להפוך למוקד ספנות שיכיל מספר נמלים ישראלים, עם אפשרות שסחורה רבה שתתרכז תגיע או תשונע דרך הנמלים המקומיים.