האם כפיית נישואין על נערה בניגוד לרצונה הוא סחר בבני אדם?

האם נישואי כפייה של נערה צעירה לגבר בניגוד לרצונה, ותמורת סכום כסף שמכונה מוהר, הוא "סחר בבני אדם"? בג"ץ פתח בשבוע שעבר את הצהר המשפטי לתשובה חיובית בעתירתה של נערה בדואית אומללה שהוכרחה בידי אביה להינשא פעמיים, בגיל 16 ו-17, לגברים שהתעללו בה.

נישואיה השניים היו לגבר שמבוגר ממנה ביותר מעשרים שנה, שהיה נשוי ואב לילדים. בליל הכלולות הוא אנס והכה אותה. למחרת, לאחר שתחנוניה לשוב לביתה הושבו ריקם, היא דקרה אותו למוות. נסיבות קשות אלה, שהובילו למספר ניסיונות התאבדות מצדה במהלך שתי תקופות הנישואין, הובילו לגזירת 11 שנות מאסר שקוצרו לאחר חנינה של נשיא המדינה.

הפזורה הבדואית בנגב צילום: רועי עידן

באמצעות עו"ד רוני אלוני-סדובניק, עתרה האשה לבג"ץ נגד החלטת הרשות - הממונה על המאבק בסחר בבני אדם במשטרת ישראל במקרה זה - שלא להכיר בה כקורבן סחר בבני אדם.

למשמעות וחשיבות הכרה זו נגיע בהמשך. הממונה, שהוא הגורם המוסמך להכריע בבקשות כאלה, דחה את הבקשה מהנימוק ש"הנישואין אינם מגבשים את יסודות המעשה הנדרשים לכדי עבירה של סחר שבוצעה על-ידי הוריה של העותרת. זאת, כיוון שקשה לטעון כי הוריה של (...שם הנערה) צפו בעת ההחלטה להשיאה כי היא תובא לתנאי עבדות או עבודת כפייה או תנוצל לצורך ביצוע עבירת מין בה".

נימוק הסירוב של הממונה הוא שלא ניתן לומר כי הוריה של הנערה סחרו בה במובן האיסור הפלילי, כלומר צפו איך יתעללו בה מינית ונפשית הגברים שלהם הוכרחה להתחתן תמורת תשלום המוהר.

"בפועל מקרים של סחר בבני אדם"

עמדת עו"ד אלוני-סדובניק, לעומת זאת, היא "שהמקרים שבהם היא הועברה מרשות הוריה לרשות בני הזוג שלהם הושאה היו בפועל מקרים של סחר בבני אדם, הגם שאלה חסו תחת מטרייה של נישואין ". כלומר, גם כשמדובר בנישואין אין לשלול את עבירת הסחר.

השופטת דפנה ברק-ארז שכתבה את פסק הדין המרכזי ועמיתיה מני מזוז ויעל וילנר קיבלו חלקית את העתירה והחזירו את הבקשה לרשות שיבחנו אותה שוב והפעם גם יזמנו את האישה לראיון וישמעו את עמדתה. בג"ץ מנחה את הרשות שלא להתמקד רק בעבירת הרצח, אלא גם בנסיבות הקשות של נישואי הכפייה וההתעללות שנגרמה לה. ברק-ארז כאילו אומרת לממונה המשטרתי – לפניך לא רק רוצחת, אלא קודם כל קורבן וראוי לשמוע את קולה.

פסק הדין מספר כיצד הורחבו גבולותיה של עבירת הסחר בבני אדם. במקורה היא נועדה להתמודד עם הייבוא והסחר של נשים, בעיקר מחבר העמים, בתעשיית הזנות. ואכן, סעיף העבירה שנשא במקור את הכותרת "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות" שונה לסחר בבני אדם, לאחר שזוהו מטרות נוספות לסחר. למשל קצירת אברים לצרכי השתלה ונטילת תינוקות ממי שילדה אותם ומכירתם למשפחות עשירות וחשוכות ילדים. אלא שגם הרחבה זו שתוארה בהצעת החוק לאיסור סחר בבני אדם לא כללה נערות ונשים מסוגה של העותרת, ש"נמכרת" לנישואין בניגוד לרצונה.

ברק-ארז מבינה שהיא עולה כאן על מוקש תרבותי ולכן היא מבקשת להבחין בין השאלה המשפטית - "אם בנסיבות העניין נישואיה של העותרת נועדו לשמש או יצרו סיכון לכפיית מעשים מיניים" - לבין הזהירות לגבי "פרקטיקות של שידוכין או נישואין מסורתיים, שהדיון בהן צריך להיעשות מתוך רגישות ומודעות לריבוי התרבויות בחברה האנושית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט".

ועם זאת, היא קובעת: "ההכרה במגוון המסורות אינה צריכה לעוור את עינינו לאפשרות שיש מצבים שבהם המעורבים ידעו, או למצער עצמו עיניהם מלדעת, כי הנישואין ישמשו מעטפת פורמלית לחשיפתה של בת הזוג לסכנה שיבוצעו בה מעשים מיניים בניגוד לרצונה ומבלי שתוכל להגן על עצמה. במובן זה, כל מקרה ייבחן לגופו".

"לא לעוור את עינינו"

ואכן המקרה הנוכחי, קובע בג"ץ, מחייב אותנו שלא "לעוור את עינינו....". והוא לא נבחן לגופו במידה ובהיקף שהניחו את דעתם של שופטי בג"ץ. ולכן, נדרש הממונה המשטרתי לבחון שוב את סירובו. אגב, השופטת העירה גם כי רצוי "שבעל התפקיד האמון על קבלת החלטות אלה יהיה בעל השכלה משפטית".

כדי לנטרל את שאלת המניע – נישואין או סחר פסול אחר – משרטטת השופטת את יסודות עבירת הסחר: "עבירת הסחר בבני אדם מבוססת, בעיקרה, על שני אדנים: פעולת הסחר עצמה, ובצדה המטרות שלשמן היא בוצעה או הסיכונים שהיא עלולה להוליד (נטילת איבר, הולדת ילד, עבדות וכולי). הפעולה של "סחר באדם" מוגדרת בסעיף זה באופן רחב יחסית, ככוללת "מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה". למעשה, לפי הגדרה זו ובהתאם לפרשנות שניתנה לה בפסיקה, העברה של אדם מחזקתו של אדם אחד לחזקתו של אחר, בניגוד לרצונו, בתמורה או שלא תמורה, נחשבת לסחר באדם".

ומדוע חשובה ההכרה הרשמית באדם כ"קורבן סחר"? בגלל הזכויות הרבות שמקנה המעמד במישור הפלילי ובעיקר במישור האזרחי-הסוציאלי. מי שהוכרו כקורבנות סחר או עבדות זכאים לפיצויים ולמענקים למטרות הגנה, שיקום וטיפול. לצורך כך הוקמה קרן ייעודית לטיפול ברכוש שחולט ובקנסות שהוטלו בתיקים אלה.

הקרן מסייעת לקורבנות על ידי הקצאת כספים מדי שנה. כמו כן, הקורבנות זכאים לדיור, מזון, ביגוד, דמי כיס ועוד במקלטים ודירות ייעודיות. ובנוסף להם זכאים לשירותים פסיכו-סוציאליים, שירותים רפואיים, וסיוע בהשמה מקצועית. ומוסיפה השופטת ערך נוסף להכרה: "כמו כן, אף אין לשלול את האפשרות שלהכרה באדם כקורבן סחר עשויה להיות גם חשיבות הצהרתית-אקספרסיבית, מן ההיבט של מתן תוקף לחוויותיו ולסבלו".