ליצמן ונתניהו: קץ השותפות של אלו שרואים רק את עצמם?

יש משהו משותף בין נתניהו לחרדים, והמשהו הזה עומד בבסיס הברית הפוליטית ההדוקה ביניהם: גם הוא וגם הם לא רואים שום דבר חוץ מאשר את עצמם ואת צרכיהם. והצרכים האלה, אגב, גם הם משותפים – כסף וחקיקה. כסף, למה כל צד צריך, זה ברור, וגם בחקיקה יש דמיון – שניהם מעוניינים לחסל את מערכת המשפט האזרחית-החילונית. כל צד מטעמיו שלו.

יעקב ליצמן ובנימין נתניהו צילום: רויטרס

במכתב ההתפטרות של ליצמן הוא כותב: "אני שב ומתריע נוכח הכוונה שסומנה מראש בידי פרויקטור הקורונה פרופ' גמזו, להטיל סגר מלא בחגי ראש השנה ויום הכיפורים הקרובים, מה שימנע ממאות אלפי יהודים, מכל האוכלוסיות והמגזרים, להתפלל בבתי הכנסת". הקורונה איננו נגיף שמאיים באופן שוויוני על כלל אזרחי ישראל, אלא הוא רק מכשיר למזימה המרושעת, כפי שמציין ליצמן, ש"תדלל ותקטין משמעותית את כמות הבאים לבתי הכנסת בראש השנה ויום כיפור".

גם כשהימין של ה'שב"ס' (שקד, בנט, סמוטריץ') מועמד לחברותא הזו של גוש הימין-חרדים, מבוסס השיתוף על אינטרס סקטוריאלי ממוקד של הימין בסיפוח ובטיפוח: סיפוח שטחי הגדה וטיפוח המתנחלים. וגם נקודת ההשקה המשותפת לברית הזו היא האמביציה לחסל את מערכת המשפט שנתפסת בימין כבולמת את המתנחלים, מסירה מאחזים ומבטלת את חוק ההסדרה. הנסיבות הפוליטיות קרעו לעת הזו את הימין של בנט מהממשלה: בגלל שבנט מסמן עצמו כראש ממשלה; בגלל שהבית בבלפור שוטם אישית אותו ואת שותפתו; בגלל שלעת הזו הסיפוח 'נמכר' תמורת השלום עם האמירויות. ובעיקר, בגלל שבנט החליט סוף סוף להיחלץ מהמעגל השוטה שבו הוא מכריז נאמנות לנתניהו שגומל לו בשאיבת מנדטים. עכשיו הוא החליט לעשות לביתו (הפוליטי), ולבד.

והשאלה אחרי מכתב ליצמן היא האם גם החרדים ונתניהו כבר לא? האם נתניהו יעדיף את הציבור ויסכן את הברית שהבטיחה לו את ראשות הממשלה. נכון שללא בנט, הברית הזו נזקקה לחיזוקים אחרים – הבג"ץ והגנץ – אבל בלי החרדים, ברור שלא תהיה לנתניהו ממשלה.