נתניהו וכץ איבדו שליטה על התקציב והממשלה מבולבלת

בעיכוב ניכר של שלושה חודשים הפיץ שלשום (ג') בלילה משרד האוצר את תוכנית התקציב הרב־שנתית לשנים 2021 עד 2023. המסמך חושף עד כמה שקועה הממשלה בבוץ התקציבי, וזאת מבלי לקחת בחשבון את השלכות הקורונה.

המסמך, שהופץ בחצות, היה למעשה חלק מסקירה כללית שנתן האוצר לשרי הממשלה במה שהיה אמור להיות הדיון על הגדלת המסגרת התקציבית. אלא שכמקובל בממשלה הנוכחית, התכנון היה רחוק ממה שקרה בפועל.

במקום ששרי הממשלה יקיימו דיון שנקבע לשעות הצהריים על חלוקת התקציב, הובילו מספר דחיות, בין היתר בעקבות פגישה ממושכת של הרביעיה - נתניהו, גנץ, כץ ופרץ - לכך שהדיון התחיל בפועל רק ב־23:30. במקום דיון הסתפקו השרים בקבלת סקירה כללית מפקידי האוצר. הדיון על חלוקת השלל נדחה לאתמול אולם הישיבה לא התחילה עד שעות הערב המאוחרות.

שר האוצר ישראל כץ וראש הממשלה בנימין נתניהו. ניהול חסר אחריות של התקציב צילום: עמית שאבי

כפי שנחשף בכלכליסט, מאחר ומתוך ה־411 מיליארד שקל רק 6 ניתנים לחלוקה ומחציתם הובטחו כבר למערכת הביטחון, כדאי להתמקד בנתונים המדאיגים שהוצגו באישון לילה, ואולי שופכים אור על סיבה נוספת מדוע נתניהו וכץ לא מזדרזים לעבוד על תקציב 2021.

לפי משרד האוצר הממשלה תידרש להתמודד עם בור של 61.5 מיליארד שקל כדי לאשר את תקציב 2021 תחת המסגרות הקיימות. לקצץ הוצאות בהיקף של 11.4 מיליארד שקל מהשירות שהיא אמרוה לספק לציבור, ולמצוא עוד הכנסות בהיקף של 50 מיליארד שקל. הפער העצום בהכנסות נובע, כמובן, ממשבר הקורונה שהכניס את כל המשק למיתון - פגע בצריכה בהכנסות החברות ובמשכורות. אולם החריגה בהוצאות אינה קשורה לקורונה. מדובר בהתחייבויות שונות של הממשלה הנוכחית ובעיקר של הממשלה הקודמת - שעקפה שוב ושוב את החובה למצוא מקור תקציבי לכל התחייבות חדשה שלה.

לפי התחזית של האוצר, אם הבור לא ייסגר - בשנת 2022 הוא יעמוד על 56.2 מיליארד שקל וב־2023 יעלה ל־57 מיליארד שקל. אולם המספרים רחוקים מלהתכנס לבד ללא כל צעדים של הממשלה. ככל וייעשו צעדים חד־פעמיים כמו בשנים קודמות, הבעיה רק תלך ותתעצם בטווח הארוך.

הטריק היקר של יעד הגירעון

הצרות הללו, כאמור, לא קשורות למיליארדים שהוצאו על ידי הממשלה כדי לסייע למשק להתמודד עם המשבר הנוכחי. קופסאות הקורונה מוערכות, רק לשנה הנוכחית, בכ־81.5 מיליארד שקל והן כלל לא נספרות בחישובי התקציב, הן אוטומטית ממומנות על ידי הגדלת הגירעון והחוב. כלומר, הגירעון המוצג בתחשיב הוא המינוס שהממשלה נמצאת בו במסגרת ההוצאות השוטפות שלה, בעוד שקופסאות הקורונה הן מעין הלוואה נפרדת שנלקחה. כמובן שגם זה וגם זה ממומנים על ידי גיוס חוב בארץ ובעולם ועל שניהם ישלמו אזרחי ישראל ריבית בגובה של מיליארדי שקלים בשנים הבאות. 

הטריק של הממשלה עד כה, במיוחד בימיו של כחלון, אך גם לפני כן, היה פשוט להגדיל את יעד הגירעון. היעדים הנוכחיים הקבועים בחוק מחייבים מתווה יורד מ־2.25% בשנה הבאה ל־1.75%. אין ספק שגם הפעם מתווה הגירעון היורד יידחה שוב בכמה שנים.

באופן רשמי מה שעיכב את פרסום ההמסמך היה התכנון (או התקווה) של פקידי האוצר להביא לאישור התקציב עד חודש יולי. זה כמובן לא קרה לאור הסירוב של נתניהו לעמוד בהסכם הקואליציוני. אלא שכבר מעל ארבעה חודשים ברור שלא יאושר התקציב במועד המדובר.

מה ששופך אור על העיכוב היא ככל הנראה עצם קיומה של חוות הדעת המשפטית המאד מפורטת של היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג, המנמקת למה שר האוצר לא יכול להתחמק מפרסום הנומרטור, גם בהיעדר תקציב מסודר. בחוות הדעת ציין מסינג כי "תוכנית זו מהווה נדבך מרכזי בתכנון הוצאותיה של הממשלה והמגבלות החלות עליה והיא התשתית כלכלית מקצועית נדרשת על מנת שהממשלה תוכל לקבל החלטות על בסיס מסד נתונים מלא ועדכני. האמור נכון הן בשגרה ביחס לקבלת החלטות כלכליות הקשורות לניהול השוטף של הממשלה והן במצבי משבר, כדוגמת משבר הקורונה, והצורך התכוף לקבל החלטות כלכליות משמעותיות לצורך התמודדות עם המשבר".

קיצוץ עמוק או הגדלת מס

התקציב הוא בסך הכל מראה המציגה, אולי מקרוב מדיי, את פרצופה האמיתי, חסר האחריות, של הממשלה. זה מסביר אולי למה שר האוצר ישראל כץ לא מזדרז לקדם את תקציב 2021 למרות ההפצרות מצד נגיד בנק ישראל, בכירי משרד האוצר, הכלכלנים הבכירים באקדמיה והמגזר העסקי.

אחרי התמונה הקשה שהציגו, פקידי האוצר מפרטים איך כדאי לעשות את צעדי ההתכנסות, ובעיקר מציגים מה לא נעשה עד כה: "הפחתה של הוצאות הממשלה בתחומים האזרחיים או הביטחוניים”, כמו גם "ככל שהממשלה תנקוט צעדי התייעלות אפקטיביים, תתאפשר הפחתה בהוצאות ללא פגיעה ברמת השירותים הניתנת לאזרח".

בנוגע לצעדי ההתכנסות האפשריים בצד ההכנסה מציעים באוצר "ביטול פטורים קיימים במערכת המס, העלאה של שיעורי המס הקיימים, הטלת מס על מוצרים בעלי השפעה חיצונית שלילית וכן הרחבת בסיס הגבייה באמצעות טיפול בפרצות מס".

בינתיים נראה כי כץ התאהב ברעיון של קופסאות או "תקציב ללא תקציב". כלומר, רק לחלק כסף, מבלי לגבש מסגרת תקציבית מסודרת או חלילה החלטות מורכבות לטובת המשק. ניתן רק לקוות כי התמונה הקשה שהוטחה בפני הממשלה תחייב גם אותו להתנער ולהתחיל לעבוד באמת.