גל האבטלה הופך לגל של עוני

ככל שעובר הזמן הולך ומתברר שאין דבר מטעה יותר מהביטוי חופשה ללא תשלום. מדובר בכדור הרגעה שנתנה הממשלה כשהכניסה את המשק לתרדמת שממנה לא התעורר עד היום. וכך גל האבטלה הולך והופך לגל של עוני. הפניות לעמותות המזון ולמחלקות הרווחה הולכות ומתרבות והחופשה ללא תשלום הפכה אצל רבים לסיוט ללא תשלום.

אחד הדברים שתרחישי עמותת "לתת" מוכיחים הוא שלא צריך שני מובטלים כדי לערער את החיים של משפחה. מובטל אחד מספיק. סימולציה שערך בנק ישראל גילתה גם שההסתברות של משקי בית בעלי הכנסה נמוכה להיוותר ללא מפרנסים עמדה לפחות בשיא המשבר על יותר מ־25%.

חלוקת מזון לעניים בלוד צילום: דנה קופל

שירות העסוקה הזהיר כבר במרץ שנשאר בסוף המשבר עם 10%‑12% אחוזי אבטלה, אבל זה נראה כרגע כמו פנטזיה ורודה. שיעור האבטלה הנוכחי הוא 21%, כ־850 אלף איש שלא רואים את האור בקצה האבטלה. ונתונים אלה לא כוללים קורבנות קשים לא פחות של המיתון הזה – העצמאים.

החלטת הממשלה להעביר תוכנית סיוע למובטלים ועצמאים שתפעל עד יוני 2021 היא שיפור ותאט את הדרך של חלק מהמובטלים אל העוני. אבל יש עוד המון קורבנות של המשבר שלא קיבלו אגורה. ביניהם, אנשים שפתחו עסק לפני המשבר והוא קרס ואנשים שהפכו למובטלים ב־2019 ולא מצאו עבודה. על סיוע להם בינתיים איש אינו מדבר.

לממשלה נוח לדבר במונחים כלכליים על הנעת המשק ומשרות, אבל הגיע הזמן לדבר על המוני העניים החדשים. רק הכרה בגל העוני תביא לתוכנית הלאומית הדרושה למאבק בו. תוכנית כזו צריכה לכלול תקציבי סיוע למשפחות שאינן מקבלות מענקים אחרים, תקציבים לביטחון תזונתי וסיוע בהוצאות החינוך.

כמובן דרוש גם חילוץ מהעוני, כלומר במציאת תעסוקה. עד עכשיו נשמעו הרבה דיבורים על תוכניות להכשרה מקצועית אבל כמעט אפס מעשים. ההודעה השבוע על הקמת מינהלת מעסיקים שתפעל בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה להכשרה מקצועית בהתאם לצורכי המשק היא צעד בכיוון הנכון. אבל יש צורך בגורם לאומי שירכז את המאמצים האלה ויוודא שהם לא יישארו באוויר.

גם אם לנתניהו נוח להעלים ולהדחיק את גל העוני, כדאי לו לזכור: המשפט לא הפיל אותו, אבל העוני יכול.