משבר הקורונה במערכת הבריאות: לא על הכסף לבדו

משבר הקורונה הדגיש, בארץ ובעולם, את חיוניותה של מערכת בריאות ציבורית חזקה המסוגלת לספק מענה מתאים לאזרחים בעת משבר בריאותי חמור.

לכן, בתחילת המשבר הזדרזה ממשלת ישראל להזרים בבהילות כספים רבים למערכת הבריאות הציבורית, כדי להתכונן לתרחישים הגרועים ביותר של התנהגות המחלה. נכון לשלב זה, למרבה המזל ולמרות הגל השני, נראה כי מערכת הבריאות עדיין נמצאת בשליטה.

חולים במסדרון בי"ח ברזילי באשקלון לפני המשבר צילום: הדר גיל עד

בעקבות המשבר שהוביל לשיח ער בנושא, ניתן להניח כי ההרעבה הכספית המתמשכת של מערכת הבריאות הציבורית הישראלית תיפסק, וממשלת החרום תזרים כספים רבים למערכת הבריאות הציבורית.

אלא שהמעבר בין הרעבת המערכת מחד, להזרמת כספים מהירה מאידך, טומן בחובו סכנה גדולה. מערכת הרפואה בישראל משוועת לרפורמות מבניות יסודיות כמעט בכל תחום, והצורך בקיומן חשוב לא פחות מטיפול במחסור הכלכלי.

במלים אחרות, הזרמת כספים ללא רפורמות חיוניות עלולה להנציח את הכשלים במערכת, מבלי שהשרות הרפואי לאזרח ישתפר. כך עלול להיווצר מצב שבו תקציבים רבים שיושקעו במערכת לא בהכרח יסייעו לה להתגבר על הכשלים המובנים בה, ובמקום מערכת משופרת – המצב הנוכחי לא רק יוותר אלא אף עלול להתדרדר.

והנה רשימה חלקית של רפורמות חיוניות: א. הקטנת הפערים בין הפריפריה למרכז על ידי איחוד פעולתן של קופות החולים, והזרמה מוגברת של כספים לשירותי הרפואה בפריפריה; ב. יישום החלטות הוועדה לבדיקת המחלקות הפנימיות, תוך שימת דגש על הטיפול בגיל השלישי; ג. שינוי מעמד הרופאים וביצוע שינויים בהסכם העבודה, בהם, ביטול של מעמד הקביעות למנהלים ורוטציה בתפקיד, העברת הרופאים בבתי החולים הציבוריים למעמד של פול-טיימרים (עובדים רק בבתי החולים) והעלאת שכרם, תוך בחינת אפשרות להפרדה מוחלטת בין עבודה ציבורית לפרטית.

במקביל, יש להגדיל את פעילות בתי החולים הציבוריים לכל שעות היממה, פעילות שתגדיל את הכנסותיהם ותקטין את התורים לניתוחים ופעולות רפואיות אחרות. כמו כן, חיוני להקטין את העומס הנופל על המתמחים תוך ביצוע שינויים משמעותיים במבנה ההתמחות וקיצור משך ההכשרה. בנוסף, יש להגדיל את תקני הרופאים, תוך מתן דגש מיוחד לפריפריה ולבתי החולים הקטנים.

אבל זה לא נפסק כאן. מערכת ההתחשבנות בין הקופות לבתי החולים חייבת להשתנות , כך שבתי החולים יתחרו ביניהם על ליבם של החולים ולא על ליבן של הקופות, ומאידך, לא יעמדו בסוף כל שנה בפני שוקת כלכלית שבורה. התחרות הבזבזנית בין קופות החולים חייבת להיפסק ויש להגבילה לכזו שתביא אך ורק לשיפור השרות למבוטחים.

וגם: יש להסיט פעילות רפואית מבתי החולים לקהילה, ולהפוך את רופא המשפחה לרופא המנהל את הטיפול בחולה, ולהגדיל משמעותית את מספר הסטודנטים לרפואה בישראל, כמו גם לבטל לחלוטין את תוכניות הלימודים לסטודנטים אמריקאיים בארץ. במצב הנוכחי 1 מכל 6 סטודנטים לרפואה הוא זר שהגיע ללמוד פה, ולאחר מכן יעזוב בחזרה למולדתו.

גם מחויבת הפרדה קפדנית בין הרופאים לחברות התרופות והחברות לציוד רפואי. במקביל יש להקפיד על עדכון קבוע של סל התרופות, כפי שנקבע בעבר.

המכשול העיקרי לביצוע השינויים המוצעים, כמו גם לשינויים נוספים, הינה ההתנגדות הצפויה לכל רפורמה מצידן של קבוצות לחץ שונות שתמצאנה עצמן נפגעות ממנה. מאידך, הסכמה לשינויים על ידי אותן קבוצות תוך הצמדת תג מחיר גבוה לכל שינוי, עלולה גם כן להפוך את אישורן לבלתי אפשרי.

משימתו של שר הבריאות החדש, יולי אדלשטיין, בבואו להבריא את מערכת הבריאות הציבורית, היא לעמוד בתוקף על קיום רפורמות מבניות במערכת כתנאי להזרמת הכספים. רק שילוב של תקצוב נדיב של מערכת הבריאות עם רפורמות מהפכניות בתפקודה, יובילו למתווה שיצעיד את מערכת הבריאות לעתיד טוב יותר.

הכותב הוא ד"ר יצחק פפו, מומחה בכירורגיה ויו"ר קואליציית הבריאות מבית 'אנו – עושים שינוי'