המדינה צריכה להיכנס תחת אלונקת העצמאים ולחולל שינוי

אחת הדרישות המשמעותיות של העצמאים הוא "דמי אבטלה". אלמנט חסר זה הוא בין הסיבות להבדל בשיעור דמי הביטוח הלאומי שהם משלמים — 12.83% מהכנסותיהם, לעומת 14.6% מהשכר לשכירים (שהמעסיק עוד משלם חלק ממנו).

אולם בעוד שהשכיר מפוטר הוא מקבל את הכסף, העצמאי לא יקבל דבר גם אם יצטרך לסגור את העסק או יסבול ממספר חודשים קשים. זה אחד הדברים הראשונים שיש לטפל בהם. אחרת, מדוע שילמנו? מה ההבדל בין תשלום לביטוח לאומי או מס הכנסה? שניהם מסים.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

הקטע המעניין הוא שביטוח לאומי מכיר בדמי אבטלה לפרילנסרים. יש לו אפילו רשימה! ברשימה היוקרתית הזו ששווה לא מעט כסף למי שבה ניתן למנות מרצים, מדריכים ואמנים בתחומים מסוימים המועסקים לפי הסכם. ממתי הרשימה? שמח ששאלתם. היא נקבעה בצו שפורסם ב–1972, והוארכה בפעם האחרונה באמצע שנות ה–90. בתיקון לצו מ–1981, לדוגמה, נקבע כי מורי דרך אמנם זכאים לדמי אבטלה, אך הזכאות תישלל מהם אם בבעלותם כלי רכב להסעת תיירים. האם זה הגיוני בשנת 2020? ואם מובן שלא, מדוע לא תוקנה עד כה? והיכן נמצאים עשרות המקצועות החדשים שנכנסו לחיינו מאז שנות ה-90? העולם השתנה, מדוע לא ביטוח לאומי?

אני לא רוצה להלחיץ את ביטוח לאומי אך בשל המצב יכול להיות שהרבה מאוד עובדים לא יחזרו למקום העבודה שלהם. יכול להיות שהם ינסו לבד, להיות עצמאיים.

אני מאמין שהקורונה תביא לפתיחת יותר ויותר עסקים עצמאיים ולכן על המדינה להיערך על זה ולהבין שב-2020, כש"כלכלת החלטורה" היא מושג שגור ביותר ויותר מדינות, צריכה גם מדינת ישראל, אולי בפעם הראשונה לשקול את הנושא בכובד ראש.

יש להבין שלאותם עצמאים אין רשת ביטחון, אין הסתדרות עובדים ואין אפילו חברי כנסת שדואגים להם בצורה שוטפת כמו לאוכלוסיות אחרות. הגיע הזמן שהמדינה תיכנס מתחת לאלונקת העצמאים ותחולל שינוי.

רוני הרש הוא יועץ תקשורת ובעלים של "הרש תקשורת ואסטרטגיה"