סיוע לעידוד תעסוקה בשיטת הפרד ומשול

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר היוצא משה כחלון הבטיחו 6 מיליארד שקל כמענק לעידוד תעסוקה. במקום שהבשורה תתקבל בברכה, היא הוטלה כמו פצצה וחוללה מלחמת עולם. זה קרה מהסיבה הפשוטה, שהשניים רק קבעו מסגרת תקציבית - אבל לא הגדירו מה ייעשה איתה, ואז נתנו לכל מי שתלוי בכסף הזה להמשך קיומו העסקי לריב.

הסכום הובטח כבר לפני יותר משבועיים, בעקבות מסע לחצים שהפעילו רשתות הקמעונאות, ושבראשו עמד מנכ"ל פוקס הראל ויזל. גורמי המקצוע הצליחו להסיט את אותו סכום לעידוד התעסוקה, כלומר החזרת עובדים למשרותיהם. אלא שזו היתה כותרת ריקה, שבאמצעותה שיסה נתניהו את כל ארגוני המגזר העסקי השונים זה בזה. מאז, כל ארגון מנסה לקדם את התוכנית שתיטיב איתו יותר. ויזל מבקש מענק עבור כל עובד שיחזור, משום שהוציא את כל עובדיו לחל"ת. ארגוני העצמאים מעדיפים פיצוי גדול יותר רק לחלק מהעובדים, שכן אז באופן יחסי יוכלו לקבל יותר כסף. רשימת המודלים השונים שהוצעו רבה, כל אחד באוריינטציה מעט אחרת, כל אחד מיטיב עם מגזר אחר - ומדיר מגזרים אחרים.  

בנימין נתניהו צילום: אי.פי

ראש ממשלה שהיה מעוניין לנהל את המשבר בצורה מקצועית ועניינית, כפי שנתניהו מעיד על עצמו, לא היה זורק סכום כסף שרירותי, אלא שולח את אנשי המקצוע לגבש מודל, בהתייעצות עם הארגונים השונים, בלי להשאיר להם פתח ללחצים ולהפגנות. תחת מודל כזה ניתן היה להקצות מסגרת תקציבית רלבנטית למהלך. זה לא קרה.

ייתכן שנתניהו עשה את זה בכוונה. זאת דרך יעילה להסיט את האש מההתנהלות התמוהה של הממשלה, ולגרום לכולם לפנות זה נגד זה. ייתכן גם שזו היתה טעות, שמקורה בחוסר מקצועיות. שתי האופציות גרועות - והסיפור הזה הוא דוגמה עגומה במיוחד לניהול הכושל של משבר הקורונה. לא צריך לחכות לדו"ח מבקר המדינה כדי לדעת זאת.