הנאשם נתניהו וממשלתו מגיעים לבג"ץ

1. מחר (א') יחל בבג"ץ מרתון נתניהו עם הדיון בעתירות השונות שהוגשו. מחר ידונו השופטים בפסילת נאשם בפלילים מהרכבת ממשלה, ומחרתיים בפסילת ההסכם הקואליציוני שמתגבש במקביל למהפכה משטרית־חוקתית שבאה לעולם מסיבה אחת בלבד - ששני ראשי הממשלה החילופיים, בנימין נתניהו ובני גנץ, לא מאמינים האחד לשני. בהחלט, תרומה ישראלית ייחודית לקורס בתולדות מהפכות חוקתיות שנולדות בדרך כלל ממשברים בסדר גודל של המהפכה הצרפתית, מלחמת האזרחים האמריקאית או מלחמת העולם השנייה.

אפשר לצפות לישועת בג"ץ, אך לא סביר שזה יקרה. הקולבים המשפטיים שניתן לבסס עליהם התערבות שיפוטית הם קלושים מדי. ובכל זאת, חשוב להבין את המקור לתקוותם ולציפייתם של ישראלים רבים להתערבות כזו: התחושה שהגענו לנקודה קריטית בתהליך ריסוק הדמוקרטיה בידי נאשם פלילי חסר מעצורים, שיעשה הכל כדי להישאר על כיסא ראש הממשלה ולהימלט מספסל הנאשמים.

נתניהו וגנץ חותמים על ההסכם

לישראלים האלה, שאינם מצפים לישועת השם או למשיחו, נותר הבג"ץ ככתובת האחרונה. הם מקווים שהשופטים ינטשו את הקמעונאות המשפטית הקטנה, את פיתולי הפלפול, את העקרונות הפרשניים המקובלים ואפילו את החוק המפורש כדי להתעלות לגודל השעה ולהמריא אל־על כדי להתעמת עם הנאשם, עם גודל השעה ורוחב האחריות ההיסטורית שהונחו לפתחם ולהציל את הדמוקרטיה הישראלית.

הנוסחה הזו - "יש קשיים - אין מניעה", סוג של "כשר אבל מסריח" - חביבה על היועץ. היא מאפשרת לו ללכת עם (נתניהו) ולהרגיש בלי. לעומת זאת, מניעה משפטית של ממש, סכנה ברורה לשלטון החוק, הוא מזהה רק בדבר אחד - בדן אלדד, ממלא מקום פרקליט המדינה. וזה מחזיר אותנו גם לחמישי האחרון, שעבר על מנדלבליט כרכבת שדים. בבוקר הוא היה בעננים כשבג"ץ פטר אותו מעונש מינויו הזמני הנוסף של שנוא נפשו. אלא שאז החלה הנפילה: בצהריים הוא חטף ביקורות רצחניות על רפיסות תגובתו לבג"ץ, ובערב את המהלומה התורנית מערוץ 13 שממשיך לנקר בסגירת התיק נגדו בפרשת מסמך הרפז. וכך נסגר מעגל: אלדד שהועלם בבוקר, התעורר לתחייה בערב, ומי יודע אולי גם ערך ביקור נוסף גם בסיוטי הלילה של היועץ.

מנדלבליט. ללכת עם, להרגיש בלי צילום: יהונתן ולצר, TPS

עותרים יקרים, יאמרו השופטים, החוקה הישראלית מאפשרת לנאשם לכהן עד הרשעה בגזר דין סופי בעבירה שיש עמה קלון. ואם יכול לכהן, קל וחומר שהוא יכול לקבל מנדט להרכבת הממשלה, שזה בכלל בסמכותו הבלעדית של נשיא המדינה. האם אתם מצפים שאנו נחוקק הסדר חוקתי חדש, גם אם נסכים שהנוכחי גרוע?

וישיבו העותרים: כבודכם תרמו תמיד לביעור השחיתות. כך פסקתם ששר לא יכהן לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, וכך גם ראש עיר.

נכון, יסכימו השופטים, אבל יש הבדל. כאן יש לנו חוק מפורש ועוד חוק יסוד שמאפשר כהונת נאשם כראש ממשלה. והבדל נוסף - בשני המקרים שהזכרתם, היו לנו כתובות להוצאת הצו לפיטורי הנאשם. לראש הממשלה שבסמכותו לפטר שר, ולמועצת העיר שבכוחה לפטר את ראש העיר. קבענו שאין זה סביר שהם לא יעשו כך. אבל ראש ממשלה נבחר בידי הציבור, מקבל מנדט מהנשיא, ובמקרה שלנו יקבל גם אמון מרוב מובהק של חברי הכנסת. האם אנו יכולים לקבוע שהחלטות הבוחרים שידעו על כתב האישום, של נשיא המדינה, של קרוב לשמונים חברי כנסת אינה סבירה?

ועכשיו לעוד משהו שהשופטים לא באמת יגידו, אולי בלבם בלבד: עותרים יקרים, הצבעתם למפלגות שהניפו את דגל ה"רק לא ביבי". המפלגות האלה קיבלו 62 מנדטים, והנה, במקום להרכיב ממשלה הן בחרו להתפצל ולרוץ לחיקו של הנאשם, אז מה בדיוק אתם רוצים מאתנו?

סער. "הליכודניק הנקי" צילום: יאיר שגיא

העותרים, לשיטתו של נתניהו, מבקשים "לרמוס ברגל גסה את הכרעתם של רבבות אזרחי ישראל". העותרים הם האליטות השנואות: "עם כל הכבוד לאזרחים ה'בכירים', במדינת ישראל לא התקבל שלטון האליטות של אפלטון וקולו של כל אחד מהם בבחירות שווה לקולו של כל אזרח אחר". האליטות של אפלטון הן העותרים באמצעות עו"ד דפנה הולץ־לכנר. ביניהם פרופ' רות ארנון מפתחת הקופקסון, דב מורן ממציא הדיסק־און־קי, אורני פטרושקה, עמי אילון, כרמי גילון, יובל דיסקין ועוד כמה שמות שבלעדיהם לא היו לישראל לא כלכלה ולא ביטחון. בלעדיהם נתניהו היה מתקשה לפאר ולשווק עצמו כמר כלכלה וביטחון.

אבל הוא צודק, קולותיהם של האליטיסטים האפלטונים לא שווים יותר מקולות מצביעיו, בדיוק כמו שקולות שלא הצביעו עבורו נספרים לטובתו רק בגלל שנשדדו בידי שותפיו החדשים. בעניין זה מפתיע מנדלבליט שכותב בסעיף 245 בתגובתו על ההסכם הקואליציוני: "בפנינו אם כן, ברמת המאקרו, תוצר הכרעתו של הבוחר כפי שהוא משתקף על ידי רוב מובהק של חברי הכנסת ה־23". הרוב המובהק הוא של חברי הכנסת, אבל בהחלט לא תוצר "הכרעתו של הבוחר".

אבל, כשמדובר ב־11 שופטים, יש בהחלט מצב למגוון גדול של תוצאות ומצבי ביניים.

האחד - האם יהיו דעות רוב ומיעוט. גם אם התוצאה תהיה דחיית העתירות, מעניין אם יהיו שופטים (וכמה) שינפיקו דעת מיעוט.

השני - הרטוריקה באולם ובפסק הדין. עד כמה השופטים יתנו ביטוי למורת רוחם ובאיזה ווליום.

השלישי - האם יפסלו סעיפים בהסכם הקואליציוני או רק ירשמו הערות אזהרה להמשך למקרה שסעיפים המנוגדים לדין יחוקקו ותוגש נגדם עתירה בהמשך.

ואם יחליטו לפסול את הנאשם ואת ההסכם - הניח בפניהם מנדלבליט כמה ציטוטי עבר מפסיקות בג"ץ ל"גזור והדבק". למשל של הנשיאה בדימוס דורית ביניש: "כאשר מדובר בהסכם הנגוע באי־חוקיות או בהסכם הסותר את תקנת הציבור, בית המשפט לא יירתע מלהצהיר על ביטולו. כדי להכריע בשאלת הפסול נבחן אם הפגמים שנפלו בהסכם נוגעים להוראות מהותיות באותו הסכם ואם הם מן הסוג שיש בו כדי לגרום לפגיעה בערכים מהותיים של שיטת המשטר שלנו, לפגיעה בעקרונות הנוגעים במבנה החוקתי של שיטתנו הדמוקרטית, או אם פוגעים הם בערכי היסוד העומדים בבסיס השיטה המשפטית שלנו. כך גם נבחן אם נגוע ההסכם בסממני שחיתות או בהשחתת המשטר. אף בכל אלה אין כדי למצות את עילות הפסילה שכן המציאות בתחום הפוליטי היא דינמית וקשה לחיזוי מראש".