משברים פיננסיים בעידן הקורונה: נדרשים תיקוני חקיקה

מגפת הקורונה מנחיתה מכה קשה על הכלכלה, הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו. חברות קטנות כגדולות, עסקים פרטיים, עצמאיים ושכירים – כולם חשים כיום את המאכלת הנעלמה המכלה את הכנסותיהם, את תזרימי המזומנים והרווחים.

רבים מוצאים עצמם ללא אופק של הכנסה יציבה. אט אט עוברים עסקים ומשקי בית לקיצוצי הוצאות ולחיסכון בכל מקום שרק ניתן, תוך גניזת הוצאות שעד אתמול היו שגרתיות וחלק בלתי נפרד מפעילותם. כך, סוגיה שכבר מהדהדת באוזני כל היא אתגר תשלומי השכירות, הפרטית והמסחרית. זו ודאי אינה ההוצאה היחידה שעל הפרק.

חובות. המשבר הנוכחי הוא בהיקפים ובסדרי גודל שלא הכרנו צילום: שאטרסטוק

בזירה התאגידית יש להפנים כי המשבר כיום אינו תוצאה של כשלים ניהוליים. לפיכך, יש לאפשר להנהלות ולנושים לפעול במשותף ולייצר פתרונות עסקיים ופיננסיים למשבר, באווירה עסקית ובגיבוי משפטי. חוק חדלות פירעון מחייב מינוי בעל תפקיד חיצוני ובכך מרוקן את סמכויות ההנהלה מתוכן.

במקום זאת, אני קורא לתיקון החוק ולאימוץ מודל Chapter 11 האמריקאי: בהליכי הבראה לא ממנים בעל תפקיד חיצוני, אלא נותנים להנהלה לעבוד מול הנושים (תחת שרביטו וסמכותו של בית המשפט). בנוסף, ראוי להסיר מעל הפרק איומים המונפים כיום מעל ראשיהן של ההנהלות והדירקטוריונים באופן שהופך את התנהלותם למתגוננת יתר על המידה.

איומים אלה הם:

(א) הוראת חוק ניירות ערך שלפיה נאמן אג״ח חייב לפנות לבית המשפט ולפתוח לחברה הליך חדלות פירעון (תוך החלפת ההנהלה) בתוך 45 יום מכל אירוע של אי תשלום, קטן ככל שיהיה. הוראה זו נוקשה ומזיקה. היא מכרסמת באפשרויות המשא ומתן ההסכמי, הרצוי, בין החייב ונושיו. יש לבטלה.

(ב) סעיף 288 לחוק חדלות פירעון מטיל אחריות חדשה על דירקטורים לנזקים שייגרמו לנושי החברה עקב ״אי צמצום חדלות הפירעון״. באנגליה, מקורו והשראתו של סעיף 288, יוזם כיום הפרלמנט השעייה של אחריות כאמור בעידן הקורונה. טוב יעשה המחוקק אם יפעל כך גם בישראל.

בזירת החייבים הפרטיים דומה כי אין טעם של ממש בקיום הליכי חדלות פירעון נמשכים, למשך 4 שנים, כמצוות החוק כיום, שבהן נערכות חקירות כלכליות לחייבים. הצורך בבירור נסיבות היקלעות החייב לקשייו בטל בשישים בעידן הקורונה. המדובר בחייבים שנפגעו כלכלית מן הנגיף, לא בחייבים שרימו. לפיכך, יש לתקן את החוק, לגבש מסמך הצהרות מתאים ועימו לאפשר לחייבים לנהל הליך מזורז, עד שנתיים, שלאחריו הם ייצאו מהליך חדלות הפירעון שלהם.  

ייתכן, כי ניתן יהיה לקבוע לחייבים תשלום נוסף, דחוי, לשנים אחדות קדימה, לאחר ההליך, לאחר שיוכח שיקום כלכלי שלהם (קרי: אם חזרו למעגל התעסוקה ומשתכרים בשיעור העולה על הוצאות חודשיות שייקבעו). אולם, כאמור, יש לקצר את הליך חדלות הפירעון לגביהם, ולאפשר להם להשיג הפטר בתוך שנתיים ולהשתקם. כך נעשה הדבר בשגרה באנגליה. נכון יהיה כי כך יקבע החוק המתוקן בישראל, לפחות לעת חירום זו.

הכותב הוא פרופ׳ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ויועץ בכיר במשרד גרוס (GKH) לתחום קשיים פיננסיים. לשעבר הכונס הרשמי של מדינת ישראל