בהשראת נתניהו, ה-די 9 החל לשעוט לעבר העליון

ה־D9 האמיתי החל לשעוט אתמול בכוח מנועים מלא אל עבר בית המשפט העליון. הכתלים האלה כבר חוו איומים בעבר. כך בהפגנת החרדים ההמונית ב־1999 שהתנפצה פיזית על שערי בית המשפט בתגובה לפסיקות בענייני דת ומדינה.

אחר כך, ב־2015, תבע חבר כנסת מוטי יוגב מהבית היהודי את מטאפורת הרס בית המשפט עם ה־D9 שלו, בתגובה להחלטת בג"ץ להרוס את המבנים הבלתי חוקיים בבית אל. ואתמול, נוסף האיום החמור ביותר.

צילומים: אלכס קולומויסקי

לחרדים ולמתנחלים, המאיימים הסדרתיים על בית המשפט, נוסף האיום מצד ממשלת ישראל. שר המשפטים של מדינת ישראל אמיר אוחנה, נאמנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, "המליץ" ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להשיב בשלילה לפניית בג"ץ אליו, שלשונה ‑ "האם הוא נכון להעלות נושא זה (בחירת יו"ר קבוע לכנסת — מ”ג) על סדר היום של הכנסת בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום ד', 25.3.2020".

להמלצתו של אוחנה הצטרפו השרים יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' ושרת המשפטים לשעבר איילת שקד. ואסור להתבלבל, ראש הממשלה עומד מאחורי זה. העובדה שלא מיהר להתנער, לגנות, לקרוא את הממרידים לסדר, לדפוק על השולחן ולהגיד עד כאן, היא ראיה ניצחת שנתניהו החליט לשלוף את נשק יום הדין — קעקוע סמכותו של בית המשפט העליון. לא הגרעין האיראני, ולא הקורונה ‑ האיום האמיתי שנשקף למדינת ישראל הוא בחירתו של מאיר כהן ליו"ר הכנסת.

משבר חוקתי חסר תקדים

בג"ץ נקלע לשטח האש הפוליטי הזה שלא בטובתו. המאבק על ראשות הכנסת הפכה לקלף החשוב ביותר, לצד זהות שר המשפטים, בשיח בין הגושים. יו"ר כנסת ושר משפטים יושבים על שיבר החקיקה, ונתניהו הנחה את חסידיו להתאבד על שני המעוזים האלה. כל זאת כשהרקע והמניעים חשופים וגלויים לעין: מאמצי ההיחלצות הפרטיים, ניגוד העניינים שהוא כרוך בו בהפעלת סמכותו, הסתת השטנה נגד הערבים כדי "לבטל" את הרוב הפרלמנטרי שמולו. וכשהרוב הזה מבקש להוון בכנסת את ניצחונו בבחירות, הוא נתקל בשומר המאהל אדלשטיין, שהדרך היחידה לפנותו הוא בית המשפט העליון.

השופטים ממש לא ששים למשימה הזו. הם קיוו להסכמה בין שני היועצים המשפטיים, של הממשלה ושל הכנסת, ולא קיבלו אותה. אבל הבכיר בין השניים, אביחי מנדלבליט, היה גם הבהיר בין השניים — יש לבחור יו"ר בהקדם האפשרי. וגם זה לא הספיק להם כדי להחליט. כדרכם הם קיוו שהערות ורמיזות באולם יספיקו, אבל גם זה לא קרה, ואתמול בצהריים הם מיהרו לגלגל את הכדור לאדלשטיין עצמו שיועיל להבין ולהתפנות. תשובתו התבקשה עד 17:00 אבל הוא ביקש לדחותה ל־21:00, לאחר סגירת טור זה.

בינתיים קיבל יו"ר הכנסת מנתניהו, באמצעות אוחנה ולוין, את ההנחיות המדויקות — לא לפנות את המוצב. להחזיק מעמד בכל מחיר מול ההונים של כחול לבן ועושי דברם בבית המשפט. ואפילו שהמחיר הוא החרבת הדמוקרטיה.

אם אדלשטיין יסרב לקבוע מועד להחלפתו, לא תהיה לבג"ץ ברירה אלא לפסוק. המנעד המשפטי להחלפת יו"ר נעה בין שני מועדים — המוקדם ביותר השבעת הכנסת, והמאוחר ביותר הוא השבעת הממשלה. במובן זה שיקול הדעת הוא של היו"ר, אבל אנו במשבר חוקתי חסר תקדים שבו ממשלת מעבר ויו"ר מעבר בולמים את הרוב הפרלמנטרי מלהתניע את הכנסת ולהגשים את הדמוקרטיה, כשממשלה לא נראית באופק. בדיוק למצבים כאלה נחוצה הכרעה שיפוטית. כמובן שהסכמה פוליטית עדיפה, אבל בהיעדרה אין מנוס מבג"ץ. ולנתניהו אין בעיה לשסות את אנשיו גם במוסד החשוב ביותר שמפריד בין דמוקרטיה לדיקטטורה, בין תרבות לבריונות, בין משטר לאנרכיה.

מי יתייצב לצד הדמוקרטיה

גדעון סער וגלעד ארדן מלמלו הסתייגות כלשהי מההתנהלות המסוכנת הזו. האם יעשו מעשה ויצטרפו בפועל להגנה על הדמוקרטיה המתרסקת? קשה להאמין.

פעילים פוליטיים מהשמאל כאורי זכי ומיקי רוזנטל מיהרו אתמול לנפנף בסעיף הפלילי של ההמרדה. "אנו פונים אליכם לפעול במיידית ולעצור לחקירה באזהרה את חברי הכנסת. הפיכה שלטונית איננה דבר ערטילאי. היא על מפתן ביתנו", כותב זכי ממרצ ליועץ המשפטי ולמ"מ המפכ"ל.

קריאה מוכרת וארכאית שמשוועת לישועת שלטון החוק. המשטרה לא יכולה לתקן מלמטה את מה שהממשלה הורסת מלמעלה. כמו הקריאות לחקור רבנים שמסיתים להרמת יד על המדינה. גם אז קצרה ידן של רשויות האכיפה. כדי להציל את הדמוקרטיה צריך הרבה יותר מזה.