אין סיבה להציל את תשובה

התפקיד המרכזי של בנק ישראל בזמן משבר הקורונה הוא להבטיח את הנזילות בשווקים הפיננסיים. הבנק כבר החל בפעולה עם רכישת אג"ח ממשלתיות, ממש כפי שעשה בזמן המשבר הכלכלי הגלובלי שפרץ ב־2008. וממש כמו אז, גם היום עולה השאלה אם עליו להפעיל גם את נשק יום הדין ולהתערב גם בשוק אגרות החוב הקונצרניות.

הזינוק בתשואות בשוק הקונצרני מצביע על עליית הסיכון שחברות הנסחרות בבורסה לא יצליחו לפרוע את ההלוואות שנטלו מהציבור. מצב זה זירז את הדרישה לשימוש בנשק רכישות האג"ח. מטרת המהלך כפולה: להציל את החברות, שממילא מתמודדות בימים אלו עם משבר חסר תקדים ברמה העולמית והמקומית, ומהצד השני למנוע הפסדים כספיים ופגיעה נוספת בחסכונות הציבור, שמושקעים באותן אגרות חוב קונצרניות.

בניגוד לארה"ב, אירופה ויפן, צעד זה מעולם לא נוסה בישראל, אף שכבר ב־2008 היו מי שביקשו להפעילו. אז, כמו היום ובימים שעוד יבואו, הטענה תהיה שיש להציל את החברות הכושלות מכיוון שזו עת קשה. שיהיו פיטורים. שאין ברירה. ובכן, יש ברירה.

יצחק תשובה צילום: עמית שעל

מי שלקח סיכונים מוגזמים, כאלה שלא מאפשרים לו לצלוח את המשבר הנוכחי, חייב לשלם מחיר. במקרה הזה, המחיר הוא העברת השליטה בחברות לידי בעלי החוב - משם יוכלו לצאת לדרך חדשה. אם הציבור, שחלקו הגדול רואה את עסקיו הקטנים קורסים כמו מגדל קלפים וחלקו השני נשלח לאבטלה, יראה שכספי ציבור מוזרמים כדי להציל את יצחק תשובה הממונף, הוא לא יסכים להשלים עם המהלך - ובצדק. איך שלא מסתכלים על זה, הדבר האחרון שהמשק והציבור צריכים הוא לממן טעויות של אנשי עסקים. זה נכון בשגרה וזה נכון שבעתיים בשעת משבר. חשוב לזכור את זה בתקופה הקרובה, שבה נרגיש את מנופי הלחץ פועלים חזק חזק כדי לגרום למקבלי ההחלטות ללחוץ על הכפתור האדום. הרגע הגורלי לשימוש בכלי הזה עדיין לא הגיע.