המשנה למנכ"ל משרד הבריאות: "הקורונה מחייב את האנושות לבצע איפוס"

"האירוע הזה הוא אחד הקולוסאליים ביותר במאה הזו וגם במאה הקודמת. זה אירוע דרמטי עד כדי כך שהוא יחייב את האנושות לעשות "ריסט" (איפוס) להרבה דברים שאנו רגילים היום. לא יהיה כאן סגר של שמונה חודשים, אבל כן יהיה שינוי התנהגותי מהותי - לא רק בישראל אלא בכל העולם", תיאר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' איתמר גרוטו את התפשטות הקורונה, והוסיף: "אף אחד לא יודע באיזה צורה העולם ייצא מהמצב הנוכחי. העולם יהיה שונה לפני האירוע מאשר אחריו". גרוטו הוא לא רק מומחה לבריאות הציבור, הוא גם חבר בהנהלת ארגון הבריאות העולמי וכבר ראה שניים או שלושה דברים בתחומו.

התיאור הדרמטי של גרוטו ממחיש את מה שכולנו מעדיפים להתכחש לו: משבר הקורונה לא רק קשה, אלא הוא עומד להיות ארוך. ארוך מאד. הציבור מוטרד, בצדק רב, ממשך האירוע: כולם רוצים לדעת כמה זמן הנגיף עוד ימשיך לשבש את חיינו. או במילים פשוטות: מתי זה ייגמר ונוכל לחזור לשגרה.

שלשום נחשף אחד מהמודלים המתמטיים המבקשים לנבא את קצב ההדבקה, החומרה והתמותה של הנגיף - נתונים שמהווים בסיס לקבלת ההחלטות של משרד הבריאות, וממנו נגזרת המדיניות שהוא מבקש לנקוט. החרפת הבידוד והצעדים של ריחוק חברתי שכבר אתמול הגיעו לשיא חדש ואוסרים על התקהלויות בלתי פורמליות מחוץ למשפחה - צעד לפני סגר מוחלט כמו בסין - מקטינים את הסכנה ואת החשיפה של מערכת הבריאות לקריסה בדומה למתרחש באיטליה.

שנתיים וחצי עד סיום האירוע

המודל המתמטי שגובש על ידי חוקרים ממכון גרטנר אינו מספק תשובות טובות לגבי סוגיית פריסת האירוע, ומחבריו כבר עובדים על עדכונו. ובכל זאת חשוב להציג תוצאה אחת ממנו: בתרחיש האופטימלי, שבו קצב ההדבקה נמוך ועומד על 1.2 (כלומר, כל אדם מדביק 1.2 אנשים בממוצע), שיאו של האירוע יגיע אחרי 440 ימים וסיומו אחרי 880 יום. כלומר, שנה וחצי תחלוף עד שנגיע לשיאו של האירוע, ושנתיים וחצי עד סיומו. לא טווחים שקשה מאוד להפנים, וסגר של חודש אינו צעד דרמטי יחסית לעוצמת הדרמה של האירוע.

פרופ' איתמר גרוטו צילום: אוראל כהן

לפי המודל, המדיניות הנוכחית של סגר חלקי מקטינה את קצב ההדבקה מ־2 (כל אדם מדביק שני אנשים) לכ־1.35 - אך גם זה קצב הדבקה שמערכת הבריאות הישראלית אינה מסוגלת להתמודד עימו. בקצב הדבקה כזה, כמחצית מאוכלוסיית ישראל (47%) תידבק בנגיף, אך רק כ־846 אלף ישראלים (כ־20%) יפתחו את התסמינים; מביניהם, רק 127 אלף יהפכו לחולים שמצריכים טיפול כלשהו, ו־32 אלף בלבד יזקקו למכונות הנשמה. והנה הבעיה הראשונה: יש בארץ כ־3,500 מכונות כאלו ומערכת הבריאות מצטיידת בימים אלו ב־1,000 נוספות - עדיין רחוק מהיעד. זה בדיוק מה שקרה באיטליה: לא היו מספיק מכונות הנשמה ושיעור התמותה עלה.

עוד עולה מהמודל כי בשיא המגיפה מערכת הבריאות תצטרך לספק בממוצע 10 אלף מיטות ויצטרכו עוד 3,500 מיטות בטיפול נמרץ. כאן מתעוררת הבעיה השניה: מנתוני משרד הבריאות עולה כי נכון לתחילת 2018 היו בבתי חולים כ־26.4 אלף מיטות, מתוכן 19.5 אלף מיטות כלליות, 2,097 מיטות שיקומיות, 3,404 מיטות לאשפוז ממושך ו־1,402 מיטות טיפול נמרץ. כיוון שכך, יווצר מחסור במיטות. זו הסיבה שכבר אתמול משרד הבריאות ביטל את כל הפעילות שאינה דחופה (פעילות אלקטיבית) - כדי לפנות מיטות.

אי לכך, ברור מדוע משרד הבריאות מבקש להטיל סגר מוחלט: אם קצב ההדבקה יירד ל־1.2 המספרים יצנחו והמדינה תזדקק "רק" ל־4,000 מיטות כלליות ו־1,300 מיטות בטיפול נמרץ - אלו מספרים שמערכת מסוגלת לספוג. סגר מוחלט עשוי להוביל לקצב הדבקה של 1 בלבד - אדם אחד מדביק רק אדם אחד - ובמקרה כזה מספר הנדבקים, המקרים הקשים שמצריכים טיפול ומקרי המוות, יצנח בהתאם.

שיטת "זבנג וגמרנו"

עמדתם של הרופאים מובנת, אלא שהמשק הישראלי לא יהיה מסוגל לשרוד סגר בן חודשים ארוכים - לא מלא ולא חלקי. הכלכלה תקרוס, והאוכלוסיה לא תצליח להתמודד נפשית, לאורך זמן, עם האתגרים העצומים שהניתוק וההשבתה יגרמו לה. גרוטו מסביר ל"כלכליסט": "דיברתי עם לא מעט כלכלנים, וגם הם סבורים שיש לעשות כבר עכשיו את הצעדים היותר חריפים כדי לקצר את התקופה הזו, מעין 'זבנג וגמרנו'".

לא בטוח שזה ישים: לא מעט מומחים מסבירים כי גם אחרי סגר מוחלט, הנגיף לא יעלם והוא יוכל להיכנס שוב למדינה ואז הכל יתחיל מחדש. גרוטו משיב: "תקופה מחמירה של שבועיים או שלושה עכשיו בהחלט יכולה לסייע ולמנוע התפשטות חריפה יותר בעתיד".